אביהו מדינה כבר מזמן היה צריך לזכות בפרס ישראל. הוא שחרר ב-40 השנים האחרונות יצירות יפהפיות, כשהוא פוגש טקסטים מהמקורות היהודיים והופך אותם לנכסי צאן ברזל. "שבחי ירושלים", "אל תשליכני לעת זקנה", "הפרח בגני" - אלה רק מעט מהדברים הנהדרים שיצר.
המוזיקה שלו מצטיינת באינטליגציה שלה: משובחת, נכונה, מדויקת; מנגינות מפוארות שכאשר מאזינים להן, שואלים: "איך לא אני כתבתי את זה?"
אנחנו חברים הרבה מאוד שנים. התווכחנו הרבה כחלק מחברותנו, ואני מאוד מעריכה אותו ואת דעתו. הוא מוכשר מאוד ומוזיקלי להפליא. הוא קמצן בשירים, מאוד בררן - לא מפזר ומוסר לכל המרבה, ולא לכל אחד. השירים הם הפרחים שלו, והוא לא סוחר בהם.
אני זוכרת שפעם הוא כתב את "אם שלום תברכנו נשירה כולנו לך אלוהים שיר תודה", והוא כתב את זה לי. אמרתי לו "מה דעתך לשיר איתי?" אני התעקשתי, שנינו שרנו ויצא שיר נפלא. אני מוצפת אושר שהוא יקבל השנה את הפרס, כי הוא הנחיל לנו מוזיקה יוצאת מן הכלל, שירים נפלאים שיישארו לדורי דורות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו