למה לא פרסמתי את דודו פארוק

בשבוע שעבר שחרראורי קומאי, האיש שמאחורי הדמות של דודו פארוק, קליפ בדמות חדשה:בובי רז'ולו. דמות בכיינית ומכוערת, שבהשוואה לדמותו של דודו פארוק, נראית תמימה ולא מזיקה. כמה ימים אחר כך הבנתי שטעיתי.

אתמול (ראשון) שוחרר במפתיע קליפ חדש עם דמותו של דודו פארוק, פרובוקטיבי כתמיד, שעוסק בלא פחות ולא יותר מאשר האיבר המוצנע של סטפן לגר. כדי להגביר את רמת הפרובוקטיביות, דודו פארוק חובש כיפה על ראשו המחומצן בקליפ החדש, והוא מתפלל לבורא עולם בעודו מהלל את "החבל" של סטפן. ואם לא די בזה, מגן דוד קופץ לקשט את הקליפ.

בגדול, אין לי בעיה שעושים שימוש בתשמישי קדושה מחוץ לקונטקסט שלהם כדי להביע מחאה או מסר. כך, למשל, רק לפני שבוע נתקלתי בעבודה של האמן התל-אביבי אורן פישר, שבה נראה מכשיר טלפון סלולרי מהודק על כף ידו באמצעות רצועה שחורה שמלופפת עד מרפקו, ומטען של סלולרי כרוך סביב ראשו, כמו תפילין. המסר פשוט: אנחנו מתייחסים לטלפונים הסלולריים שלנו ביראת כבוד כמעט דתית. בצילום הזה עושה האמן שימוש מטאפורי בתפילין על מנת להביע מסר, אבל לא מבזה את התפילין לשם הביזוי.

•האם דודו פארוק נדקר?

בקליפ שלדודו פארוק, לעומת זאת, אין שום מסר, אלא רק פרובוקציה לשם פרובוקציה. גם בקליפ ששוחרר עם דמותו של בובי רז'ולו מופיע משפט שאומר "כמה חזק אלוקים, מודה לך אלוקים", ונדמה שקומאי פשוט צוחק על מי שמאמין. לעשות שימוש בשפה אמונית ובסמליה רק כדי ללעוג למאמינים - זה דבר פוגעני. זו לא אמנות, זו גם לא פרודיה ולא סאטירה. זה סתם הומור נחות.

אני אדם חילוני, אבל קשה לי לראות הגחכה של אוכלוסייה שלמה, בדיוק כמו שהיה לי קשה לראות את החפצת הנשים שדודו פארוק נוהג לטפח בקליפים שלו. אדם שצריך להנמיך אנשים אחרים על מנת להרגיש טוב עם עצמו ולהצחיק את הקהל שלו - לא ראוי לקבל במה.