זה הוא באמת: כמה יופי יש בפשטות

מוזיקאי צעיר בשם דניאל עמית שחרר השבוע את סינגל הבכורה שלו. חלקכם אולי זוכרים אותו מהעונה הראשונה של "אקס פקטור", שם כבר באודישן שלו, שבו ביצע את "הנסיך הקטן" שלאביב גפן, הציג עצמו כאוטיסט. הציניים שבנו יכלו לראות בו קוריוז נוסף של ליהוק ריאליטי, על תקן המתמודד שמביא עמו סיפור אישי מרגש. אבל מאז הספיק דניאל להתבשל ולהשתכלל, להתפתח ולצמוח, הופיע בפסטיגל האחרון ואף העלה מופע בצוותא, שבו הוא מנגן בפסנתר ובגיטרה ושר. את כל זה הוא עשה כשהוא לובש חולצה עם הכיתוב "אני אוטיסט גאה". פשוט כי זה מי שהוא.

והנה השבוע, כשהוא בן 23, משחרר דניאל את השיר הראשון שלו, "האור", שאותו כתב והלחין בעצמו. "היה מותר להיות אמיתי, היה מותר להיות אני", הוא שר בקול צלול ובהגשה חשופה ותמימה, ומדגים כמה יופי יש בפשטות. בכנות מרבית, עם טקסט אישי ורגיש, בלי לנסות להיות משהו אחר ובלי לחזור על משהו שאחרים עשו לפניו, דניאל פשוט שר את שעל לבו. המפיק פטריק סבג לא רק הניח לו להיות מי שהוא, אלא אף דחף אותו להביע את עצמו בדרך הכי גלויה שאפשר. וזה בדיוק מה שמפיק טוב צריך לעשות: לחשוף לאור את הברק הפנימי של האמן.

רק בשבוע שעבר שוחרר שיר הבכורה של יוצאת "הכוכב הבא" אלה לי, "זוט עני", שעשה בדיוק ההפך: שיר צעקני שמופק לעילא אבל חסר כל נשמה, שגם הלביש על הנערה התמימה שהכרנו ב"הכוכב הבא" פרסונה צבעונית ופרובוקטיבית חדשה. מקובל לראות באוטיזם מגבלה, אבל נדמה שהמגבלה האמיתית שעומדת בפני היוצרים בימינו היא הניסיון העיקש להדביק על עצמם אישיות ניקי מינאז'ית או קיי פופית רדודה, כזו שמעדיפה פרובוקציות וצבעים נועזים על פני מוזיקה כנה, פשוטה וטובה.

•זוט לא את: השיר הנוראי של אלה לי

והנה מגיע שיר כמו "האור" של דניאל עמית, והוא מלא בנשמה. מה הסיכוי שהוא יקבל אותה תשומת לב שאלה לי קיבלה?