קבלו: עשרת השירים שעשו לנו את השנה

"מיליון דולר" - נועה קירל

"חותמת על הצ’ק -  מיליון דולר". ובכן, נראה שנועה קירל צדקה. הזמרת שרק לפני שנתיים עוד היתה תופעה שעשתה את המעבר החלק מעולם הטינאייג'רים אל המיינסטרים של הגדולים, הפכה השנה לדבר הכי ביג שקרה פה כבר שנים. עם גישה של מנצחת, אטיטיוד של חו"ל והוקים שלא משאירים אותך אדיש, קירל מיצבה את עצמה בצמרת עולם הפופ, נושמת אוויר פסגות ומשאירה אבק לאחרות. 

בין שיפוט ב"בית ספר למוזיקה", התגייסות פומבית ושנויה במחלוקת לצה"ל והחתמה בחברת התקליטים "אטלנטיק רקורדס" על חוזה של מיליונים, היא עוד הספיקה להוציא פה להיט.  "מיליון דולר" (בו מתארח שחר סאול) לא נופל ברמתו משירים של שמות כמו קארדי בי או אד שירן, חבריה ללייבל. אבל יותר מזה: הוא מספר במדויק את הסיפור של נועה קירל. 

"סוף עונה" - דקל וקנין

תרצו או לא, "סוף עונה" (או "יום גשום", כפי שרבים טועים לקרוא לו) היה אחד הלהיטים המושרים ביותר על ידי בני ישראל בשנה החולפת. או לפחות שתי השורות הראשונות של הפזמון שלו, שהפכו לסמל המסחרי של ילד הפלא, נער הברכות או איך שלא תקראו לתופעת דקל וקנין. 

אף שיצא כמה חודשים לפני שהתפרסם, "סוף עונה" שכתב כפיר עזרן ללחן של נתנאל ששון, הפך לאחד השירים המזוהים עם הגל הראשון של הקורונה. היו אלה ימי דמדומי חורף (סוף עונה, אם תרצו), ישראל והעולם רק מתחילים להפנים את ממדי המשבר שיביא איתו הנגיף, ומבלים את החודשים מארס ואפריל בבתים. בין בינג' על "טייגר קינג" בנפליקס לבין פיתוח אובססית אפייה, דקל וקנין ובלדת הפרידה הים־תיכונית אסלית שלו היו לכמה רגעים פה שיחת היום.  

 "לא יוצא למסיבות" - מרגי

רחמים על יהונתן מרגי, שמאז האביב האחרון כבר לא יוצא למסיבות. טוב, זה לא שמישהו אחר פיזז במועדונים יותר מדי בחצי השנה האחרונה, אבל במקרה של הדובר בלהיט הדיסקו־פופ, "לא יוצא למסיבות", לא מדובר במקרה של התרחקות מהתקהלות אלא בהימנעות מאקסית טרייה. ועוד אחת שרוקדת ליד הבויפרנד החדש שלה כל הלילה. 

במציאות כמובן שמרגי רוקד עם החברה נועה קירל, וטוב לדעת שהוא נותן את חלקו בדינמיקת הפאוור קאפל של הפופ הישראלי. בשל שמו והתזמון האירוני שבו יצא, הפך "לא יוצא למסיבות" להלצה בפי אלה המתגעגעים לבסים הקשוחים בקלאבים (קצת כמו "אין יותר מועדונים" של עדן חסון, שיצא אשתקד). לפחות הוא זכה להשמעות ברדיו, ובעוד אירוניה שכזו, הפך לשיר פופולרי במסיבות בבתים, על גגות או בכל מקום שלא משאיר חותמת על היד.

"מסיבה" - יסמין מועלם

כבר כמה שנים שיסמין מועלם בשטח, מאז ימיה בבית הספר למוזיקה רימון, דרך הסינגלים הראשונים מתוך אלבום הבכורה שלה "אריה". אבל אז הגיע "מסיבה", שינה את חוקי המשחק והפך אותה לשם החם באינדי־פופ הישראלי.  חמושה בקול ערב, הגשה עדכנית, הפקה מצוחצחת וכמובן ווייב רית'ם אנד בלוזי, מועלם הביאה השנה סופסוף את להיט הפריצה שלה.  

קרדיט צריך להינתן גם לראפר שקל, שמתארח בשיר, ולאייל דוידי, שכתב והלחין איתה את השיר, וביחד הם יצרו יהלום מנצנץ בשמי הפלייליסט. שילוב נדיר של סטייל הפקתי, לחן שנדבק לאוזן כבר מהאזנה ראשונה וטקסט פמיניסטי אינטליגנטי (לא דבר כל כך נפוץ באזורים המוזיקליים שמועלם פועלת בהם). אם תש"פ היא אינדיקציה, נראה שיסמין מועלם הולכת לשרוף לכם את הרדיו גם בשנה הבאה. מסיבה. 

"זוט עני" - אלה לי

בקטגוריית "פופ קצת פחות אינטליגנטי" שולט ביד רמה שיר שייצר לא מעט באזז. שזה טוב, אם קוראים לך אלה לי להב, הרגע יצאת מחממת הריאליטי, עטית על עצמך פרסונה חדשה והשלת כל סממן של תמימות שאיפיין אותך עד כה. "זוט עני" עורר כל כך הרבה עניין שקשה שלא לכלול אותו ברשימה זו, גם אם בפועל מדובר בחתיכת יציאה מעצבנת. 

היו שראו בו שיר גרוע ואווילי, אחרים ראו בו חגיגת קיי־פופ  צבעונית ומטורללת שמתאימה לדור ה־Z, והאמת איפשהו באמצע. או אולי קרובה יותר לטרללת, כזו שגורמת ל"בארבי גירל" להישמע כמו קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של רחמנינוב. אבל היי - לפחות הוא קליט. 

"תל אביב זה אני ואת" - אמיר ובן מארחים את ג'יין בורדו

עד לפני עשור וחצי בערך, סדרות טלוויזיה על תל אביב היו עניין. מאז עברנו כמה פאזות, הפריפריה נכנסה לפריים טיים בגדול והתואר "תל אביבי" הפך כינוי גנאי שטומן בחובו אישומים כמו "מורם מעם", "מתנשא" או "צעיר מנותק". חבל, כי לצד כל אלה יש בעיר הגדולה גם לא מעט חיים וסיפורי אהבה קטנים ששווה להתעכב עליהם. כמו אלה שמתוארים ב"תל אביב זה אני ואת", שת"פ בין צמר היוצרים אמיר שדה ובן מאור לבין להקת ג'יין בורדו, שמבינה דבר או שניים בשירי אהבה מתקתקים וקלילים. 

הרבה תמימות יש כאן, בדיוק כל הלאבי דאבי שאלה לי מבקשת שלא תתנו לה. וזה בדיוק העניין: "תל אביב זה אני ואת" הוא שיר על זוגיות בוגרת, עמוקה וארוכת שנים, עשירה בריגושים קטנים של יומיום ולא ברכבות הרים רגשיות. הוא מלא ברפרנסים ורמזים קטנים שיזהו מי שגרים, חיים וגם מתאהבים בעיר הזו. ולא, לא כולם בה היפסטרים. 

 "אם תרצי" - חנן בן ארי

אמנם הוא לא הפך לסמל כמו "החיים שלנו תותים" מלפני כמה שנים, אבל "אם תרצי" של חנן בן ארי היה בדיוק מה שהעם הזה זקוק לו. בשנה משוגעת ובזמנים כל כך משונים, סרנדת הפולק הזו של בן ארי היא כמו זריקת אופטימיות מעלת חיוך, שמזכירה כי גם בשיא הטרלול - עוד קיימים קצת טוב ותמימות בעולם. אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לה. אלוהים וחנן בן ארי. 

בים של פופ והיפ־הופ, מרענן לאתר גם שיר כזה. אי של פשטות מוזיקלית שלא זקוק ליותר מלחן קליט, מילים רומנטיות כמו של פעם ושירה של מי שהפך, ירצה או לא, לגשר בין המגזרים.

"סם הרדמה", "האזרח הקטן" - שם טוב האבי

לא רק להיט אחד כי אם שניים הצליח לייצר תמיר בר, איש תאגיד כאן והמוח מאחורי אופרת ה(ט)ראפ הקומית "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי". בסרט יוטיוב בן 24 דקות הצליח בר לגולל את סיפורו של אדם שהפך טיפול אצל רופא השיניים לקריירת היפ הופ והצלחה מטאורית, בטרם התרסק ומצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. 

תוך ימים בודדים הפך הווידאו המושקע הזה לקאלט בהתהוות, שצוחק על כל קלישאת טראפ אפשרית ובדרך מוצא דרך לבקר את המתרחש בישראל 2020. ברוח התקופה הפך "האזרח הקטן" למיני המנון, אבל האס החזק של ההברקה הזו הוא ללא ספק הפזמון הממכר של "סם הרדמה". או כפי שהיטיב לנסח מגיב אנונימי ביוטיוב: "אם על זה הולכים כספי המיסים שלי אז אני מבקש - תעשו עוד מהחרא הזה". 

"יש לי חור בלב בצורה שלך" - ג'ירפות

הרכב רוק? ברשימה הזו? מה לעזאזל קורה כאן? כן, לא ממש ברור איך, אבל להקת ג'ירפות עשתה את האדפטציה הדרושה כדי להמשיך ולשגשג גם בעידן מלכות הביט. לא מעט בזכות שיר שבכל זאת מאמץ את חוקי ההישרדות בג'ונגל המוזיקלי של העשור האחרון: מילים מינימיליסטיות והוק שתופס. 

זה בערך כל הסיפור של "יש לי חור בלב בצורה שלך", שיר אהבה כיפי שכתב גלעד כהנא והלחין יחד עם עטר מיינר. אולי אותו מיינר, כוח עולה בסצינת הסול המקומית, והזמרת Damsel is Depressed הם שעזרו להעניק לשיר הזה את האותנטיות והמקום שלו באוזן שלכם השנה. מצד שני לא צריך לחפור בזה יותר מדי. כהנא ושות' הוציאו עוד שיר טוב. מפתיע זה לא. 

Feker Libi - עדן אלנה

קשה לנחש מה היה עולה בגורלו של "Feker Libi", השיר שאיתו אמורה היתה עדן אלנה לייצג את ישראל באירוויזיון 2020, לו היתה התחרות מתקיימת השנה. על פניו מדובר במתכון מנצח: זמרת צעירה עם קול מצוין שרה מילים בארבע שפות, בשילוב לחן ופזמון קאצ'ים שכתבו גורו האירוויזיונים דורון מדלי והנסיך עידן רייכל. 

על הנייר, גם אם זכייה זה הדבר האחרון שישראל היתה מסוגלת להתמודד איתו, ודאי היה משתחל "אהוב לבי" לאחד המקומות הראשונים בתחרות. אבל המציאות, הו המציאות, לה יש תוכניות אחרות. עדן אלנה תתנחם בייצוג המדינה בתשפ"א הבאה עלינו לטובה, ואנחנו לפחות זכינו בשיר לא רע שלחלקנו מזכיר סוג של למבדה. לשנה הבאה ברוטרדם הבנויה. והבריאה, יש לקוות.   

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו