האלבום של נטע ברזילי: בין התמוה למיותר

"The Best of Neta's Office" , נטע ברזילי

המיני אלבום (פעם היו קוראים לזה אי.פי) החדש של נטע ברזילי הוא למעשה סוג של אלבום אוסף. לאו דווקא של שירים שהוציאה. לא תמצאו כאן את"Toy","באסה סבבה", "ננה בננה" ויתר סינגלים רשמיים. ובכלל, איזה זמר מתחת לגיל 25 מוציא היום אלבום?

"The Best of Neta's Office" ("המיטב ממשרדה של נטע") הוא למעשה אסופת שירים שבוצעו בתוכנית רשת שלה בשם זה. חלק מהקאברים זכו לפופולריות ולביקוש, וכך התקבצו שישה מהם לכדי סוג של אלבום.

לפעמים זה עובד יותר טוב, כמו נניח ב־"Supercalifragilisticexpialidocious",מפס הקול האלמותי של "מרי פופינס". בפעמים אחרות זה נע בין התמוה (הקאבר ל"קוקו ג'מבו", למשל), המיותר ("ברבי גירל") והכל כך מזעזע, שלא ברור למה לא נגנז . כן, "Blue" של אייפל 65, אנחנו מדברים עליך.

דמיינו שירים שאתם מכירים, אשר נעים על הסקאלה שבין הקלאסי לטראשי, זוכים לטיפולו של הלופר. אותו כלי שהיה קיים כבר לא מעט זמן, אבל זכה לתהילה בארץ בזכות ברזילי. בארבעת השירים הראשונים מדובר בחוויה שבהחלט אפשר לוותר עליה, אבל השניים האחרונים דווקא משפרים את הרושם העגום שנוצר מההאזנה: "Low", להיט הפופ הכיפי של הראפר פלו ריידה דווקא נהנה מהפרשנות של נטע, והוא נשמע חי, רקיד וחיוני כמו המקור - בתוספת הטוויסט שאליו כיוונה המוזיקאית.

הקטע הסוגר הוא כבר קפיצה מעל לפופיק האמנותי שיכלה להסתיים רע, אך באופן מעניין הדגישה את צדדיו היפים של השיר. מדובר בחידוש ל־"The Times They Are a-Changin'", קלאסיקת הפולק של בוב דילן מ־1964. על פניו, היה מוטב לנטע להישאר באזורי הפופ הגם כך חסר משמעות, בעודה רוקחת לו עיבודים אוטוטיונים, מלאי תופים ואפקטים מודרניים. אבל דווקא כאן, בהמנון המחאה היפהפה הזה, עושה ברזילי חסד עם המקור.

מסקרן היה לשמוע חידושים של הזמרת לשירים אחרים מסוג זה, ופחות ללהיטים במשקל נוצה שכל מטרתם היא לגרום לנו לרקוד (ועושים זאת נהדר בזכות עצמם). חבל שמתוך שישה שירים, רק שניים מהם באמת מצליחים לעניין.