את "Dawn FM", אלבום האולפן החמישי והחדש של דה וויקנד, פותח מכל הקולות דווקא זה של ג'ים קארי. השחקן הקנדי משמש לאורך אלבומו של כוכב הפופ הקנדי על תקן מספר־על, במעין תחנת רדיו שמזכירה יצירות כמו "רדיו בלה בלה" של החברים של נטאשה.
"הייתם בחשיכה במשך הרבה יותר מדי זמן", נשמע קארי אומר בדברי הפתיחה. "הגיע הזמן לצעוד אל עבר האור ולקבל את גורלכם בזרועות פתוחות. מפחדים? אל דאגה. אנחנו נהיה שם לאחוז בידכם ולהוביל אתכם לאורך השינוי נטול הכאב הזה".
למי שלא הבין - אם עד עכשיו דה וויקנד נחקק בתודעה כאמן פופ מוצלח ומרקיד אך נטול אמירה, כעת אייבל מקונן טספיי, האיש שמאחורי הכינוי, רוצה לספר לכם סיפור קצת יותר משמעותי עליו, על החיים שלו וכנראה גם על שלכם. זה הרעיון מאחורי אלבום הקונספט הזה, שעל עטיפתו נראה דה וויקנד בגרסת אדם זקן, מלא יותר ומאפיר. אם האלבומים שקדמו לו, ובייחוד האחרון "After Hours", עסקו בשעות הקטנות של הלילה, בריקוד בחללים אפלים, בהתבזות ובמפגשים ארעיים, האלבום החדש ייקח אתכם, כנרמז משמו, אל שעות השחר. אלה שמכריחות אתכם להתבגר ולצאת אל האור ואל החיים האמיתיים.
מדובר ביצירה מצוינת, אך לא חפה מבעיות. יש כאן שירי דה וויקנד קלאסיים שהפכו להיטים, כמו הסינגל "Take My Breath". יש גם כאלה שבוודאי יהפכו להיטים כמו "Gasoline" ,"Less than Zero" המעולה שמופיע בסוף האלבום, וגם קטע ספוקן וורד של קווינסי ג'ונס.
מנגד, יש כאן גם לא מעט שירים, דוגמת "Is There Someone Else", שיכלו להופיע בכל אלבום אחר של המוזיקאי, וחרף הפקה נוצצת - לא נשמעים שונים במהותם זה מזה. כן, הבנו, דה וויקנד עושה אייטיז היטב. אבל את זה כבר ידענו ושמענו.
• לבילויים ואטרקציות עד 100 שקל הקליקו כאן
קולו נשמע כאן צלול מתמיד (בשיר "Out of Time" הוא מזכיר את מייקל ג'קסון יותר מאי פעם), ויש פה אירוחים ראויים של קולגות בולטים כמו טיילר דה קריאייטור וליל וויין. אבל קשה להתעלם מהעובדה שחלקו השני של האלבום היה צריך להיחתך החוצה.
אם בכל זאת מתעלמים מכמה שירים גנריים ומחזרה על השטיק המוכר, זה אלבום משובח שלוקח את יוצרו ואותנו למסע התפכחות והתבגרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו