מתופף להקת אטרף ומייסד להקת טררם דורון רפאלי פונה לחבריו ולעוקביו ברשתות החברתיות ומבקש מהם שיסייעו לאביו.
בפוסט שהעלה המוזיקאי היום (חמישי) לפייסבוק, הוא כותב: "הצילו! הסיפור הזה חייב לצאת החוצה. האבא הגיבור שלי, בן 88, גר במחלקה הסיעודית בבית האבות 'יקירי הגיל השלישי' בירושלים. הוא הגיע לשם לפני שבעה חודשים בעקבות מצבו הפיזי והנפשי שהתדרדר. אמי, שבעצמה חלתה בסרטן, כבר לא יכלה לטפל בו והוחלט להעביר אותו מהבית שלו, למרות שזה עסק מורכב ויקר. התלבטנו לאן, ואחרי בדיקה החלטנו על 'יקירי הגיל השלישי' (בשמו הקודם 'נווה עמית'), שנראה לנו טוב במיוחד, שם הבטיחו לנו הרים וגבעות".
בבית האבות, מספר רפאלי, זכה אביו ליחס מזלזל, הזוי ומשפיל, שלדבריו "לא קיים אפילו בסרטי האימה הכי גרועים". הוא מתאר: "היחס של חלק מהעובדים במקום אל אבא הוא נוקשה ולא מכבד, אבל זה לא הסיפור. כל יום אמי באה לבקר אותו ומגלה משהו נורא אחר שקורה: הבגדים שלו 'נעלמים' כל יום ומלבישים את האבא שלי, הגבר שכל חייו הקפיד על לבוש אלגנטי, בסמרטוטים קרועים. בשבועות האחרונים הוא מתגרד בכל הגוף ומסתבר שנדבק במחלת עור איומה, לא ברור ממה וממי. הוא לא נוגע שם באוכל, אז אמא מביאה לו כל ערב ארוחה חמה מהבית, ויש עוד המון סיפורים שלא להאמין! שיא השיאים קרה אתמול כשאיבדו לו את השיניים התותבות. אתם קולטים? הבנאדם כל היום אתמול היה בלי שיניים עד שאמי הגיעה, וגילתה שאבא בעצם לא יכול לאכול. אין לו שיניים!"
מכאן הוא מספר כי נתקל באטימות של צוות שלא עושה מאמצים לסייע לאביו: "אמא פנתה לצוות, שהגיב בשאננות עצלה ואמר: 'השיניים אבדו ואין לנו מושג לאן'. אחותי עשתה שיחת טלפון קצרה עם האח הראשי שהבטיח לבדוק את הנושא, ומאז הוא לא עונה לטלפון. עכשיו אין יותר עם מי לדבר. לאן הבנאדם צריך להגיע? עברו מאז כבר יותר מ-24 שעות ואין מושיע".
כאמור, רפאלי מבקש את עזרת חבריו ומכריו, שיסייעו: "כל מה שאנחנו מבקשים ומתחננים בעבורו, זה שתיתנו לו לסיים בכבוד. כבוד שמגיע לו".
"הם לא מגיבים, הם מסרבים לקחת אחריות", אומר רפאלי ל"ישראל היום", "אבא שלי, נכון לדקות אלה, כבר כמעט 40 שעות בלי שיניים. הוא לא יכול לאכול והם פשוט לא מתייחסים לעניין. הם אומרים 'אוקיי, נבדוק במצלמות, זה יקרה בערב'. הם לוקחים את הזמן. מה כל כך מסובך? תבדקו שנייה מה כתוב בטבלה שלכם, תראו מי הבן אדם האחרון שטיפל בו והוציא לו את השיניים לפני השינה. אפשר לחשוב שזה בית אבות של אלף איש. זה לא, זה בית אבות קטן.
"כולם כותבים לי 'תוציאו אותו מייד הביתה ותטפלו בו, אבל אם הייתי יכול בכלל לא הייתי שולח אותו לשם", הוא אומר, "אנחנו חיים מחוץ לירושלים. אני לא יכול להחליף לו חיתול, לתת לו אינפוזיה, לבדוק לו סוכר בכל יום. זה בית אבות סיעודי, כי הטיפול באבא שלי הוא לא ברמה של מטפלת פיליפינית. צריך מקום טיפולי שיכול להחזיק אותו בחיים.
"אמא שלי כל יום באה ונמצאת שם שעות כדי לפקח, כי הוא פשוט חסר ישע. זו תחנה אחרונה עבורו, ואנחנו דורשים שימות בכבוד. אנחנו משלמים המון כסף על הדבר הזה, ואתה מצפה שיקבל טיפול - אם לא כמו בבית, אז לפחות מבחינת הרמה הרפואית שיידעו מה הם עושים. הם כל הזמן עושים דברים מזעזעים".
לא ניתן היה לקבל תגובה מבית האבות "יקירי הגיל השלישי" עד למועד פרסום כתבה זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו