אמנם עברו כמעט שנתיים שלמות מאז הוציאה קולדפליי אלבום חדש, אבל איכשהו, במקרה של הלהקה הבריטית - נראה שהזמן שעובר בין אלבום לאלבום קצר ביחס לאמנים אחרים. וזו לא מחמאה.
"Music of the Spheres" הוא אלבומה התשיעי של הלהקה, והקונספט שלו יומרני ומטופש במיוחד. הסינגל הראשון מתוכו, "Higher Power", הושק בשידור ישיר בפני אסטרונאוט שנמצא בחלל, ובקליפ הנלווה חברי הלהקה שרים כלשצידם הדמיות מחשב של חייזרים מרקדים.
וזה בעצם הרעיון שמאחורי האלבום החדש של כריס מרטין ושות'. הוא מתרחש במערכת פלנטות דמיונית, שמכילה תשעה כוכבי לכת, שלושה לוויינים, כוכב בודד וענן בין־כוכבי. כל אחד מהם מיוצג בשיר אחר, אבל באופן אירוני כולם נשמעים אותו הדבר, ויחד יוצרים קשקוש אחד עצום באורך של 41 דקות. את ההשראה שאב מרטין מסרטי "מלחמת הכוכבים", כשתהה כיצד יישמעו מוזיקאים בעולמות אחרים.
אם אהבתם את הסינגל הראשון, שהוא להיט קולדפליי קלאסי ונוסחתי, כנראה תאהבו גם את אחיו התאומים - "Humankind", "Alien Choir" ושיר הנושא. כולם עליזים, מהירים, עולצים ומאוד סכריניים. יש כאן גם בלדה בדמות "Let Somebody Go" שמתארחת בה סלינה גומז, אבל איפה היא ואיפה הבלדות הגדולות באמת של קולדפליי, מסוג "Yellow" או "The Scientist"?
כדי להוסיף לאווירת החלל יש כאן גם קטעי מעבר קצרים, כמו גם שיר ששמו הוא צורת לב, ואחר שמסומן בסמל האינסוף.
זה לא שאין כאן גם קטעים יפים, כמו למשל השיר שמסומן בלב, וגם "People of the Pride" המצוין עם ריף הגיטרות הבועט. אבל מעבר לזה, מדובר בזריקת סוכר, מסיבת ריקודים עם חלליות ועב"מים. זוהי הגרסה הפופית והעליזה ביותר של קולדפליי, שתשמח את מי שאוהב את המוזיקה שלו שמחה ואופורית.
אגב, לאיאן בראון, סולן להקת סטון רוזס לשעבר, יש אלבום מ־2001 שנושא בדיוק את אותו השם. ודווקא הוא המומלץ יותר מבין השניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו