צילום, בימוי ועריכה: אבי נישניבר

סוּפה של נוסטלגיה: חוה אלברשטיין ותזמורת ירושלים מזרח ומערב בהופעה

ככל שמתקדם המופע המיוחד של התזמורת עם הזמרת האהובה, הקהל מבין שהוא עד למשהו נדיר ביופיו • האזינו ל"רמז" מתוך המופע בבית האופרה

לצד הקלטה בלתי פוסקת של אלבומים חדשים ורגע לפני גיל 75, חוה אלברשטיין ממשיכה להופיע, ואילולא משבר הקורונה היה גם אפשר להוסיף "ללא הפסקה". במקום זה, אלברשטיין מנצלת הזדמנויות. "איפה שיש מוזיקה אני דוהרת", היא אמרה לקהל המשתאה ביום שני האחרון, עת הופיעה לראשונה עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב, במופע של עיבודים מיוחדים, מזרחיים-ומערביים, לשיריה המוכרים ביותר.

לעומת סיבוב ההופעות המופתי שלה עם שלומי שבן, אז שיריה התכנסו תחת משנתו המינימליסטית-תיאטרלית של הפסנתרן הווירטואוז לכדי צלילים חתוכים, נגיעות פסנתר חטופות והומור קליל, העיבודים של המנהל והמנצח האמנותי של התזמורת תום כהן הם הכל פרט למינימליסטיים. הם בומבסטיים, מאתגרים ואפילו חצופים, ברמה כזו שלעתים דקות ארוכות לתוך הביצוע, הקהל עדיין לא מזהה את השיר, ואין זה משנה שכל אחד בישראל מכיר את כל השירים שבוצעו על הבמה של בית האופרה בעל פה.

לאט לאט הכל מתחבר לכדי קסם נדיר. חוה אלברשטיין ותזמורת ירושלים מזרח ומערב, צילום: משה צ'יטיאת

העובדה כי לא הגענו למופע "רגיל" של אלברשטיין היתה ברורה ומובנת גם למי שלא התנסה בעיבודים האתניים-תזמורתיים של כהן בעבר, ובכל זאת לקח קצת זמן ולא מעט דיבורים של המנצח שאוהב לארח, כדי להבין לאן בדיוק הגענו. בלי לעשות שום הנחות, כמעט כל שיר מתחיל בתקסים (סולו במסורת המוזיקה הערבית) ארוך, וכמעט כל עיבוד מתחכם ומנסה להציג צד חדש ובלתי מוכר של השיר. והוא מצליח. לא בלי מאמץ, אבל מצליח.

על אף כל הקשיים, לכאורה, שכהן מעמיס על המאזינים, לאט לאט הקצוות מתחברים – קצה אחד שייך לדור המהגרים והלחנים המיובאים מרוסיה, אוקראינה וצרפת, ואילו מקורו של השני באפריקה וארצות ערב. תום קושר את שני הקצוות בקשר גס או עדין, אחרי כל תקסים מגיע רגע הזיהוי של השיר שמלווה באנחה רמה וסימפטית מהקהל ואפילו ההסברים הארוכים והמחמאות המופלגות של כהן לחוה, מתקבלות בטוב.

נשמעת כמו תמיד. חוה אלברשטיין ותזמורת ירושלים מזרח ומערב, צילום: משה צ'יטיאת

הקהל מבין שהוא נקלע לומערבולת של נוסטלגיה, סופה מוזיקלית מרובת קשתות, כלי הקשה ומיתרים, שממרכזה בוקע קולה הצלול של אלברשטיין, כן, בדיוק כפי שנשמעה לפני עשר, עשרים או שלושים שנה. התעוזה האדירה של כהן מרוסנת על ידי קולה הבטוח, הנישא על גלים, של אלברשטיין, ומה שבתחילה עלול להתקבל כבלגן, מגיע לשיאים מטורפים של רגש עם כל שיר שעובר, עד לשיא שמתרחש לקראת סוף המופע – ביצוע השיר "רמז" שאלברשטיין כתבה בעצמה, המובא לכם כאן באופן בלעדי.

בעקבות הצלחת המופע, תזמורת ירושלים מזרח ומערב תארח את אלברשטיין שוב בינואר, בבית האופרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו