כמו את יתר העולם, שנת הפנדמיה עימתה את הילה רוח עם צדדים שלה שהיא טרם חקרה. יום לפני שסגרו את נתב"ג היא עוד הייתה מתוכננת לטוס לאירופה. במקום זה היא מצאה עצמה בהופעות אקוסטיות קטנות, מופיעה בפני קהל שאפשר לנחש שבשגרה לא היה נחשף אליה בבארבי.
"בעיקרון זה היה חלום ילדות שלי, לעשות הופעות דילן כאלה", היא מספרת. "והיה צריך מגיפה עולמית שתדחוק אותי לפינה הזו, להתמודד איתה. ברוב ההופעות זה היה אני וגיטרה או אני ואורי קוטנר. זה היה מצחיק. אתה נכנס לתוך בית של אנשים, שותה מהאלכוהול שלהם, אחר כך מעשן איתם סיגריות ומדבר איתם. אלה חוויות מאוד מוזרות ולפעמים גם ממש חמודות".
זה לא הרגיש לך חשוף מדי? כאילו שאת צריכה לבדר גם אחרי ההופעה?
"השתדלתי לבדר את עצמי אחרי ההופעה. כן, יש איזה מן קיר שהוסר, אבל זה גם מאוד מגניב. זה כמו דייטינג. פתאום יש לך כימיה ממש מדהימה עם אנשים אז פחות מוזר לך. זה נורא בלתי אמצעי, אתה פשוט שם, בבית שלהם. הייתה לי הופעה ממש כיפית מגניבה באיזה גג של דירה. אחרי שסיימתי הייתה אינטראקציה מגניבה עם הקהל, כולם היו חמודים, ואז מישהו אמר לי 'את יודעת, כולם פה שופטים ואנשים מהפרקליטות'. ואז אני קולטת שיש פה ארבעה ילדים היפסטרים חמודים, שפשוט הכריחו את אבא שלהם להביא אותי להופיע".
זו גם הזדמנות לבחון איך השירים עובדים על מה שהוא לא בדיוק הקהל הטבעי שלך.
"זה גרם לי לעשות דברים די אמיצים שלא הייתי מתמודדת איתם. צריך גם באיזושהי מידה לזכור שהשירים, וסליחה על הקלישאה, הם מה שאני צריכה להתרכז בו והתשובה היא בהם. היו גם הופעות קפסולות - זה היה ווירד. כולם היו עם מסכות ואתה מנסה לנחש מה עובר עליהם, כי אין הבעות פנים מולך. זה ממש היה להתעכב יותר מדי זמן על מבע העיניים שמעבר למסכה, קצת קיצוני. היה גם את שלב הלייבים, שבו אני מופיעה מול המנהלת שלי וצלם. ז'אנר מאוד מוזר. אנטי קליימטי באופן ספרותי".
בקרוב תהיה לה חוויה מתקנת. אחרי שנה של הופעות גרילה קטנות, ב-29 ביוני היא תעלה על במת הבארבי בתל אביב להופעה "אמיתית" עם הרכב הלם העתיד המחודש שלה אחרי מה שנראה כמו נצח. נצח שגם איפשר לה להקליט אלבום חדש, מתוכו יוצא היום "סופרמן", שיר חדש ומאוד לא הילה רוח מצידה.
את הרעש והבהילות היא המירה כאן בפולק פסיכדלי, כאילו כל מה שעבר על העולם זלג לתוך היצירה שלה והפך אותה משונה כמוהו. לא שכל האלבום החדש יישמע כך ("הוא לא", היא מרגיעה), אבל המצב החדש נתן לה לשחק גם באזורים מוזיקליים אחרים.
את השיר מלווה קליפ בבימויים של דימה חמלניצקי ואיליה מרכוס, שמפגיש אותה בבר עם חבורת טיפוסים שאפשר להגדיר כ"צבעוניים", נניח. כל העסק מרגיש כמו נע באזורים דיוויד לינצ'יים שבין הזיה, חלום נעים או סיוט.
"רציתי לעשות מסיבה מוזרה, ויום שלם ישבנו ושתינו", היא מספרת. "זה צולם על פילם, אז הכל היה גם מאוד דוקומנטרי. מה שקורה זה מה שיש, אין לנו עכשיו מיליון טייקים. ברמה הקולנועית זה מאוד נמצא באזורים האלה של מתוק מריר, בנאיבי הזה. יש בו את התחושה הזו שבאה כשאתה יוצא מבר קצת יותר מדי מאוחר, אחרי שעשית קצת יותר מדי בושות ואתה קולט שיש שמש בחוץ. התחושה של הבוקר הזה, שהיא גם מלאת חמלה על החיים, כי הם חמודים כזה, אז מאוד ניסינו להביא אותה בקליפ. אתה יושב במקום ואז פתאום קולט 'פאק יש אור, יום מה קורה פה?'"
תחושה איומה, יש לציין.
"תמיד הסתכלתי על השעות האלה וחשבתי שיש בהן קסם ממש גדול. זה בן אדם מול עצמו. יחד עם העובדה שיצאה השמש והחומרים שזורמים לו בגוף זה חיבור מעניין לרגע בחיים".
עוד במסגרת שנת ה"חקור את עצמך מחדש", היא מצאה את עצמה משחקת ב-If It ain't Broke"" ("מה שלא נשבר"), סרט שביימה אלינור נחמיה, אשר בחרה בה לתפקיד ראשי. מפה לשם הוא נבחר להשתתף בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן. לא רע בשביל סרט ראשון.
היה לך ניסיון קודם במשחק?
"לא ממש. השתדלתי נורא להבין את הדבר ולחיות את התסריט. אני מאוד אוהבת טקסטים, אז במובן הזה זה מאוד כיף. קוסטה (קפלן) קצת עזר לי, כי לו יש ניסיון במשחק. הוא היה נותן לי טיפים. אמרתי לו 'רשום פה שאני צריכה לבכות, איך אני אבכה בחזרה, כאילו מה. אז הוא אמר לי 'עזבי אותך אל תבכי, תבכי כשצריך'. זה באמת עז. בגדול זה סרט על שתי חברות, שהחיים שלהן קיבלו תפנית והן נפגשות להיגמר לאיזה סוף שבוע משותף. הוא מאוד רגשי, מאוד נשי. הוא גם קצת על אמהות. העניין הזה של להיות כל כך מאה אחוז מעצמך ברגע היה דבר מאוד מעניין. בדרך כלל כשזה קורה כמוזיקאית אז יש לי עדיין תיווך של שיר או כלי נגינה. במשחק זה הכי מפחיד. זה פשוט להיות ברגע, תהיה הבן אדם שאתה ברגע הזה. אין פינות לעגל זה".
יצא לך כבר לצפות בסרט?
"לא, אין לי מושג איך יצא. אבל אני מניחה שיצא סבבה, כי אנחנו בקאן".
שטיח אדום וכל זה?
"אני לא יודעת אם הוא יהיה אדום. אני מניחה שיהיה שם שטיח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו