״זה קצת מוזר שאנשים צועקים לך את מה שכתבת על זה שנשבר לך הלב״

כש״כותב שירי פרידה״ התחיל להתנגן במועדון המרץ 2 בתל אביב, רתם שפרן (22) הוציא את האוזנייה. זה היה השיר האחרון בהופעת ההשקה של אלבומו השני, ״יותר מידי בבת אחת״, והפעם הראשונה שניגן אותו עם להקה מול מאות אנשים. שפרן רצה לשמוע את הקהל. מה ששמע היה את המילים שלו, בקולות של אנשים שלא הכיר. ״זאת חוויה קצת מוזרה״, הוא אומר. ״זה קצת מוזר שאנשים צועקים לך את מה שאתה כתבת על זה שנשבר לך הלב. אבל זה מדהים, זה הדבר״.

עוד לפני שידע איך נשמע שיר שלו כשקהל צורח אותו באקסטזה, שפרן היה צריך לגלות איך נשמע שיר שלו בכלל. בכיתה א׳ התחיל ללמוד פסנתר קלאסי בהשראת אמו. שיעורי הפסנתר היו נוקשים מדי לטעמו, והוא מודה שלא תמיד נהנה מהם.

היחס שלו לנגינה השתנה כשהצטרף למגמת ג׳אז ולמד לאלתר. המוזיקה אמנם ליוותה אותו מגיל צעיר, אבל רק בכיתה י״א, כשהתחיל לכתוב שירים משלו, הרגיש שהפאזל הושלם. המילים היו החלק החסר במנגינות שכבר ידע לנגן. ״כשהתחלתי לכתוב הבנתי שזה הדבר שלי״, הוא אומר.

״הייתי במערכת יחסים מאוד דרמטית, ולקראת הסוף כתבתי שבעה שירים בחודשיים״, מספר שפרן. אלה היו שבעת השירים הראשונים שכתב בחייו. ״לא ידעתי אם אני אצליח לכתוב עוד פעם שירים, אז הייתי חייב להוציא את השירים האלו. זה היה האלבום הראשון שלי״. כבר בשירים הראשונים האלה אפשר לשמוע את הכנות, המלנכוליה והפגיעות שיחזרו גם באלבום הבא.

אחרי שירות בלהקה צבאית, בזמן שהחברים סביבו דיברו על הטיול הגדול, לו היה קל יותר לדמיין את עצמו ממשיך לעבוד על מוזיקה. שפרן החליט להקדיש את התקופה שאחרי השחרור לעבודה על אלבום שני. ״אני מבין שזה ללכת נגד הזרם״, הוא אומר. תוך כדי העבודה על האלבום, כשהקיף את עצמו באנשי צוות שסמך עליהם, הבין שקיבל את ההחלטה הנכונה: ״גיליתי שזה לא מפחיד אותי להיכנס לזה חזק״, הוא מתאר.

ואז הגיע ״כותב שירי פרידה״. הסינגל השני מתוך האלבום הפך ללהיט בטיקטוק, ובהמשך שודר גם בתחנות הרדיו. שפרן מדבר על ההצלחה כאדם שהתכונן לרגע הזה: ״לזה חיכיתי, בשביל זה נבנתה הדרך״, הוא אומר. ״המטרה שלי שהמוזיקה שלי תגיע לאנשים״. לפי המספרים ברשתות, נראה שהשיר אכן הגיע אליהם. אך האם האנשים יגיעו אליו? בזמן שהשיר צבר תאוצה בטיקטוק, הכרטיסים להופעת ההשקה שהתקיימה בצל המלחמה מול איראן נמכרו לאט. ״היה נורא קשה למכור כרטיסים״, הוא נזכר. ״אבל אמרנו, יהיה מה שיהיה״. בסוף נמכר גם הכרטיס האחרון.

כשהוא חוזר לרגע שבו הוציא את האוזנייה ושמע את הקהל שר את המילים שלו, נדמה שהוא מתאר רגע שאליו התכונן כל חייו. ״שם אמרתי, אוקיי, סבבה״, הוא אומר בחיוך ובקריצה.

שפרן חולם לכבוש את הבמות הגדולות בארץ, ומרשה לעצמו לכוון גם רחוק יותר. ״רתם שפרן יהיה גם בזירה הבינלאומית״, הוא אומר. בגיל 22, עם שני אלבומים והופעת השקה שכל הכרטיסים אליה נמכרו, הוא כבר נתן לקהל שלו סיבה להאמין לו ולהאמין בו.