הסערה הנוכחית ברשתות החברתיות הנוראיות מתרחשת ביממה האחרונה סביב פוסט שהעלתה הפוליטיקאית מורן מישל, שהתמודדה בפריימריז של מפלגת הדמוקרטים. אחרי שמישל פרסמה בפייסבוק ביקורת חריפה על הופעתו בהיכל מנורה של בוי ג'ורג' קשישא, המוזיקאי נעלב עד עמקי נשמתו והחליט להגיב לה באופן אישי ברשת X. מכאן, החל כמובן דיון ברשתות סביב מי צודק: האם השמאלנית המתוסכלת שקראה למופע "קרינג'", או שמא האמן המזדקן שדיבר על כך "שהוא סיכן את חייו כדי להופיע בישראל".
העובדות היבשות הן כדלקמן: ישראל היא מדינה מצורעת, בטח מבחינה תרבותית. הסיכוי שנראה כאן אמן בינלאומי מהצמרת העולמית יכול לקרות אולי, אם תשתנה פה ממשלה וגם אז זה ייקח זמן ולפחות עוד קיץ אחד אם בכלל. מאידך, לקהל שאוהב הופעות בינלאומיות האירוע העגום הנוכחי לא משנה. ישראלים רבים טסו לראות את סטיבי וונדר וסלין דיון, יטוסו הקיץ לראות את U2 ובכלל מבינים שאת התרבות שהם אוהבים, לא ניתן יהיה למצוא בארץ, כי בארץ שלנו אוהבים יותר לצעוק: "מי זה, מי זה, מי זה" ולגלות שנתקענו עם גליקריה או אנריקו מסיאס, שרק יהיו לנו בריאים וימשיכו לשלם פה ארנונה.
I would like to address the hateful things @MoranMichel3 wrote about my show. I came to Israel at great risk to my personal safety. I'm sorry that artists you would prefer to see won't come here but I have and I will again despite your vileness. I came to Isreal because I take things personally, That's who I am and it's who I will always be. Thanks for being a 'chutzpenike'
— Boy George (@BoyGeorge) November 8, 2026
מהצד השני, הישראלים שלא אוהבים מוזיקה בינלאומית חווים את התקופה היפה בחייהם. אודיה, עומר אדם, ואושר מפרקים כאן את פארק הירקון, את איצטדיון רמת גן ואת מנורה בהופעות שמתבצעות בסטנדרט בינלאומי גבוה. זה לא קהל שמעניינים אותו לא ה"פו פייטרס" ולא הארי סטילס ולא בילי אייליש האנטישמית המעצבנת. מבחינתם, שכף רגלם של אף אמן בינלאומי לא תדרוך כאן. תנו להם את מושיק עפיה עם משה כהן שרים "נדרתי נדר אלוהיי" והם ברקיע השביעי. ולמה לא? זו המוזיקה שהיא באמת אנחנו.
ההופעה של בוי ג'ורג' הייתה שיקוף מצוין של החיים שלנו כאן. אמן בשלהי שלהי שלהי שלהי הקריירה, במדינה לא רלוונטית מבחינת שוק ההופעות הבינלאומי, שהגורל חיבר בינהם. קהל רוכשי הכרטיסים ברובו נהנה בכל רגע בשתי ההופעות ונזכר איך זה מרגיש להיות חלק מכל העמים. אפשר וצריך להודות לבוי ג'ורג' וכל מי שתרם להגעתו לארץ, זה בסדר, גם אם זה מעיד על המצב העגום אליו הגענו כמדינה, זה עדיין עדיף מכלום.
ועם זאת, מה שניתן לקחת מהאירוע הזה הוא את הנזק שגורמות הרשתות החברתיות: מאות תגובות חיוביות נכתבו בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם על ההופעה של ג'ורג' אבל הוא בחר לקרוא ולצטט דווקא את זו ששחטה אותו. כי אמנים הם קודם כל בני אדם וגם אנחנו יודעים שמספיק שמישהו עלב בנו ברשתות החברתיות וכבר אנחנו שוכחים את כל מה שאמרו וכתבו עלינו האחרים. בסוף אולי מה שלקחנו מההופעה הזאת של בוי ג'ורג' הוא, שמוטב לסגור את הפייסבוק, הטוויטר, הטיקטוק והאינסטגרם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו