"אני עומד לצד היהודים": בוי ג'ורג' הגיע לישראל - והקהל בהופעה השתולל

חיכינו הרבה זמן לערב כזה. בוי ג'ורג', כוכב אייטיז ואוהב ישראל מוצהר, עלה אתמול על הבמה בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב למופע הראשון מבין שניים, והחזיר את הקהל כמה עשורים אחורה. בשבת הוא ישוב לאותה במה למופע שיוקדש לשורדי הנובה ולמשפחותיהם, אבל כבר אמש האהבה לישראל הייתה חלק בלתי נפרד מהחגיגה. במשך כשעתיים ורבע, אנשים שכבר מזמן אינם בני 20 חזרו לרקוד מול אליל הנעורים שלהם, בעוד כמה מהסדרניות הצעירות נראו כאילו הן מנסות להבין לאיזה עשור נקלעו.

כבר שעה וחצי לפני שעת ההתחלה הרשמית, מאות אנשים התגודדו בכניסה להיכל. בין הכובעים הבולטים והחולצות עם דמותו המאופרת של ג'ורג', רוב הקהל נראה כמי שזוכר היטב את שנות ה-80 בזמן אמת. אבל היו גם מי שקיבלו את האהבה אליו בירושה. עינת ואורי, אם ובתה בת ה-11 מפתח תקווה, הגיעו יחד. "אני מכירה את בוי ג'ורג' בזכות אימא שלי ואני ממש אוהבת אותו כי הוא מגניב וצבעוני", הסבירה אורי, שמכירה כמעט את כל השירים בעל פה. עינת, שהתפוצצה מגאווה, סיכמה: "ילדה מגניבה להופעה של איש מגניב".

מחוץ לאולם פגשנו גם את ג'וש וסידני, יהודים בריטים שהגיעו לישראל לביקור משפחתי וניצלו את ההזדמנות לפגוש שוב אהבה ותיקה. "הוא אחד הזמרים הכי מדליקים ואנחנו לא מפספסים אף הזדמנות לראות אותו - עוד מימי קאלצ'ר קלאב", סיפרו בהתלהבות. אורי אולי גילתה אותו דרך אימא שלה, אבל הם מלווים אותו עוד מהימים שבהם הכובעים, האיפור והלהיטים שלו כבשו את העולם.

נוסחת האייטיז עדיין עושה את העבודה

קצת אחרי 21:30 כבו האורות, הנגנים עלו, וג'ורג' התקבל בשריקות ובמחיאות כפיים סוערות. "שלום!", קרא, וקיבל שאגה בחזרה, לפני שפתח בקאבר ל-"Purple Rain" של פרינס. הכובע הגבוה, הז'קט הצבעוני והמנצנץ, נעלי הפלטפורמה ואוברול הכסף הנוצץ של אחד מזמרי הליווי לא השאירו מקום לבלבול: הגענו להופעת אייטיז, בנוסחה המנצחת של האייטיז, בלי יומרות עכשוויות. זמר במרכז, להקה חיה, קולות ליווי ולהיטים שידברו בעד עצמם. על הבמה המוקפת קהל מכל עבר, ג'ורג' בן ה-65 עדיין יודע היטב את העבודה. הקול כבר אינו הקול הצעיר מההקלטות הישנות, אבל הוא מחזיק את השירים היטב ומשלהב את הקהל בקלות.

כבר בשיר השלישי, "Do You Really Want to Hurt Me", הצטרף אליו עברי לידר, שג'ורג' הציג כחבר קרוב. את להיט הפריצה של קאלצ'ר קלאב הם שרו מול קהל שהכיר את המילים, הצטרף ורקד בין שורות הכיסאות. לפני "Time (Clock of the Heart)" מ-1982, ג'ורג' סיפר שהוא מרגיש כמו נוסע בזמן. קל היה להבין למה הוא מתכוון. "השיר הזה מוקדש לכל מי שכאן עם מישהו שהוא אוהב. זה מוקדש לכם. תחשבו ותזכרו כל הזמן כמה הם יקרים לכם", אמר.

מסביב לבמה, בני 40, 50 ויותר קמו מהכיסאות, התחבקו, שרו ורקדו. מנורה נראה לרגע כמו מסיבת כיתה עם תקציב של היכל - ועם הזמר המקורי במקום קסטה. מי שגדלו על השירים האלה קיבלו הזדמנות לחזור לנעורים, מול האליל שליווה אותם אז ועדיין מצליח להעמיד אותם על הרגליים.

לג'ורג' יש מספיק מה לומר גם בין השירים. לפני "The Internet Wants My Blood" הוא עקץ את מי שמקדשים את חופש הביטוי, אבל מתקשים לקבל את זכותו להתבטא. "האינטרנט רוצה את הדם שלי" עוסק בתחושת המצור שמלווה את ההתבטאויות שלו ברשת. בריאיון בעבר תיאר ג'ורג' את המעגל של פרסום ציוץ, מחיקתו והעלאתו מחדש - והתעקש שמחיקה אינה בהכרח פחד, לפעמים הוא פשוט שינה את דעתו.

מול הקהל במנורה הוא דווקא הרגיש בבית: "ככה מרגישה קהילה". בהמשך הסביר שאינו מפחד להגיע לישראל: "שרדתי את שנות ה-70 וה-80, שזה ניצחון עבורי". מתברר שגם בירור מקדים אחד עזר לו להתכונן לביקור. "לפני שבאתי לישראל שאלתי אנשים אם יש פה גריינדר. אמרו לי שיש. אני שמח", סיפר, והתכוון לאפליקציית ההיכרויות לגברים. כל אחד וההכנות שלו לנסיעה לחו"ל.

גם שתי אותיות יכולות להרים היכל

דווקא עם טל, נערה בת 14 שרקדה בקהל, התקשורת הייתה קצת יותר מסובכת. ג'ורג' הבחין בה וביקש לדעת איך קוראים לה, אבל במשך כשתי דקות ניסה לפצח את התשובה. סטלה, אסטל, סאלי - השמות התחלפו, והפתרון נשאר רחוק. כשהבין לבסוף שמדובר בטל, בסך הכול שתי אותיות, הקהל הגיב בשאגות ניצחון. ארבעה עשורים של להיטים בינלאומיים, ומתברר שגם קליטה מוצלחת של שם ישראלי יכולה להביא לך תשואות.

החיבור לישראל קיבל משמעות כואבת במיוחד לפני "Raise Hands". "תרימו ידיים אם אתם מתגעגעים למישהו שהלך למלחמה. תרימו ידיים אם אתם מתגעגעים למישהו שהלך לרקוד", ביקש ג'ורג', ברמיזה ברורה למלחמה ולטבח בנובה. הידיים התרוממו ופנסי הטלפונים נדלקו, עד שהיציעים סביב הבמה נוקדו באור. גם כשהמילים היו באנגלית, ההקשר היה מקומי מאוד. לאורך הערב, בכל פעם שהזכיר את ישראל ואת הקשר שלו אליה, הקהל השיב בשאגות ובנפנוף דגלים. "אני לא מפחד לבוא לכאן", אמר, והאהבה שקיבל בחזרה המחישה היטב מדוע הוא מרגיש כאן רצוי.

לפני "Clouds" הוא נתן לקשר הזה גם סיפור אישי. את השיר הקדיש לפיליפ סאלון, מהדמויות הצבעוניות של סצנת המועדונים הלונדונית, שאותו תיאר כחבר יהודי שלימד אותו מה זה להיות יהודי. סאלון ומשפחתו קיבלו את ג'ורג' הצעיר לביתם, ושם הכיר ארוחות שישי וחגים ואף הצטרף לביקורים בבית הכנסת. בהמשך החברות עלתה על שרטון. בספר זיכרונותיו ג'ורג' תיאר מחלוקות אישיות ומקצועיות, וגם את האופן שבו הסכסוך עם סאלון מצא ביטוי בשיר. במנורה, לצד כל הדגלים וההצהרות, ההקדשה הזכירה שלחיבור שלו ליהודים יש גם כתובת פרטית והיסטוריה ארוכה.

כולם מחכים שהקארמה תגיע

בחירת השירים, לעומת זאת, לא שימחה את כולם. בין להיטי קאלצ'ר קלאב והקאברים, ובהם "Everything I Own" של ברד שהפך גם ללהיט סולו גדול של ג'ורג', היה מקום נרחב לחומר פחות מוכר. חלק מהצופים נראו כמי שמחכים לעוד פזמון מוכר שירים אותם מהכיסא. "Miss Me Blind", "Victims" ו-"The Crying Game" היו יכולים למלא את המשבצת הזאת, אבל נעדרו. כבר במהלך "Hoody", לפני ההדרן, החלו צופים לצאת. אצל חלקם, כנראה, הציפייה ללהיט הבא כבר התחרתה בפחד מהפקקים ביציאה מהחניון.

השנה בוי ג'ורג' הספיק לעשות גם מהלך תמוה למדי, כשחבר לסנהיט, זמרת איטלקייה מוכרת קצת פחות ממנו, בלשון המעטה, כדי לייצג את המדינה הזעירה סן מרינו באירוויזיון. השיר "Superstar" סיים במקום ה-14 מתוך 15 בחצי הגמר, וההרפתקה הסתיימה בלי גמר ובלי יותר מדי תהילה. את השיר הזה הוא מן הסתם לא ביצע אתמול. ובכל זאת, אילו רק הקהל במנורה היה מצביע השנה באירוויזיון, כנראה שלשניים היה מקום מובטח בגמר.

בהדרן, החיבור הזה הפך לשיא הרגשי של הערב. "אני רוצה להצדיע לכם הערב", אמר ג'ורג', והוסיף: "אנחנו עושים את המופע הזה הערב כנגד כל הסיכויים". "We Will Dance Again", שכתב בהשראת הטבח בנובה, התקבל בקהל שהתעטף בדגלי ישראל והריע למילים. כשהגיע לשורה "I stand with the Jews", הצרחות מהיציעים התחרו בשירה שעל הבמה. בשבת, במופע המוקדש לשורדי הנובה ולמשפחותיהם, יצטרף אליו עופר ניסים לביצוע של שיר אחד בהפקה מיוחדת שלו. את עוצמת החיבור לקהילה אפשר היה להרגיש כבר אמש.

היה גם זמן לכוס יין אדום על הבמה. "Cheers, Tel Aviv", קרא ג'ורג', והקהל השיב ב"לחיים" רועם. וכשכבר נדמה היה שהערב יסתיים בלי "Karma Chameleon", הוא שאל: "נראה לכם שלא אבצע את זה?". הצרחות הבהירו שאף אחד לא התכוון לוותר לו על הלהיט הגדול ביותר של קאלצ'ר קלאב, שהיה הסינגל הנמכר ביותר בבריטניה ב-1983. ברבע לחצות, לצלילי הפזמון שכולם חיכו לו, ההיכל כולו עמד ורקד. ג'ורג' נראה נהנה מכל רגע, וגם הקהל שלו קיבל עוד כמה דקות להיות צעיר.