דודו טסה העניק לקהל חוויה בלתי נשכחת - ואז הגיע שלמה ארצי

"כתוב שמתחיל ב-21:00, אין מצב שיתחיל לפני 21:30". כמה פעמים אמרתם את זה לעצמכם לפני כל הופעה בארץ? אז ביום חמישי בערב בקיסריה היה כתוב שההופעה אמורה להתחיל ב-21:00. תאמינו או לא, היא התחילה בדיוק כשהשעון הראה 21:00. זאת היתה ההוכחה הראשונה לכך שדודו טסה הגיע להופעה של חייו מוכן, עד לפרט האחרון.

מייקל ג'ורדן הגדיר פעם את המדיסון סקוור גארדן בניו יורק בתור "מכה" של הכדורסל. אז קיסריה זה בית המקדש של ההופעות בישראל. אקוסטיקה מדהימה, בריזה של סוף ספטמבר ואחד דודו טסה, שסיפר במהלך ההופעה על החלומות הגדולים שלו בתור ילד להיות מוזיקאי, על הגיטרה עם המיתר האחד שמצא ואשר חלם לצבוע אותה כמו זו של יהודה קיסר אותו העריץ. את החלום הוא הגשים בענק, ואת המעגל הוא סגר בקיסריה כשהעלה את יהודה קיסר לביצוע משותף של אלינור במחווה לזוהר ארגוב ולימים הגדולים של שכונת התקווה בסבנטיז. הקהל היה באורות.

הפסיפס המוזיקלי שמרכיב את הרפטואר של דודו טסה הוא תבנית נוף מולדתו ומולדתנו. רוקנרול, דיסטורשן, אלמנטים אוריינטליים שספג ממשפחתו עטורת הכבוד המוזיקלי בעיראק, כשהכל משתלב לתוך יצירות מושלמות. כך גם הפסיפס האנושי שהגיע להופעה בקיסריה. מכל הסוגים והמינים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים.

המוזיקה שטסה מייצר מתקרבת לשלמות, העיבודים המיוחדים שבהם השקיע לכבוד ההופעה מלמדים כמה הוא ספג מיוצרים שהוא מעריך ואיתם עבד. לפחות בשלושה שירים הרגשתי את רוחו של תום יורק מרחפת מעל המים של קיסריה, "זכר" לשיתוף הפעולה המרטיט של טסה עם ג'וני גרינווד.

לפני ההופעה דיברו בהפקה של טסה על אורח מיוחד שיפתיע וידהים את הקהל. באמצע ההופעה קרא פתאום טסה לבמה לאבי סינגולדה אותו הגדיר כאחד הגיטריסטים הטובים בעולם. זה היה הרמז המקדם בעלילה, כי אחרי עשר שניות הוא צרח "שלמה ארצי!" והאמפי העתיק בקיסריה איים להתפרק על יושביו.

רבע שעה משותפת עם ארצי שהוגדר כאורח, אבל כולנו יודעים שהוא רשום בטאבו כאחד הבעלים של המקום, ואנחנו בעצם אורחים אצלו. ארצי סיפר על ההיכרות ביניהם, על הפחד המשותף בתקופת הקורונה ועל כך שהוא כעס שטסה לא הזמין אותו להופעה בשכונת התקווה. דודו פיצה אותו אתמול בגדול.

לא היה להיט אחד מקריירה של יותר משני עשורים שטסה דילג עליו. כולל הדרן עם "אני רץ" ו"מעליות" מהעשור הראשון של המילניום. כשהסתיים ההדרן וכל הלהקה ירדה, טסה חזר לבמה עם כיסא וגיטרה אקוסטית, ועם המון כבוד לאבות המייסדים של המוסיקה הישראלית. הוא ביצע את "אני גיטרה" שכתבה והלחינה נעמי שמר ז"ל, והיתה לאחד הלהיטים הגדולים של בני אמדורסקי ז"ל. סיום מצמרר לערב שכל מי שנכח בו בקיסריה לא ישכח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו