עמיר בניון: "הגאווה היא כמו סרטן"
בראיון חשוף לאבי אוחיון בגלגלצ, מזהיר הזמר האגדי מסכנות האגו ומשווה את היוהרה למחלה קשה • בנוסף, המוזיקאי מפרק את המיתוס סביב הלהיט "כשאת עצובה" ומודה: "30 שנה על הבמה, זה מבהיל"
| עודכן:
בשיחה גלויה באולפן של אבי אוחיון בגלגלצ, המוזיקאי עמיר בניון סיפק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של עולמו האישי והאמנותי. במהלך הראיון הוא התייחס לשאלת האגו והענווה בעולם היצירה, ושיתף בכנות יוצאת דופן על התחושות שמלוות אותו אחרי שלושה עשורים על הבמה.
אוחיון החמיא לבניון על כך שאין בו אפילו טיפה של גאווה עצמית: "כי הגאווה היא, אתה יודע, אין מה לעשות, כולם לפעמים חוטאים לגאווה גם שהם מנסים להיות זה, אבל לכל אחד יש שפיץ של גאווה, לך אין אותו אפילו" בניון מיד הגיב ודחה כל מחשבה על גאווה עצמית שהיא.
"השפיץ הזה הוא כמו סרטן, חס ושלום גידול, וצריך להוריד אותו", הסביר בניון. "הרמב"ם אומר להתרחק תכלית ההתרחקות מהגאווה, להבדיל מכל מצווה אחרת שצריך בה אמצע. אין קצת גאווה".
"לא הייתה לי העוצמה להגיד את זה לאישה אחרת"
אחד הרגעים הבולטים בשיחה נגע לקלאסיקה המוכרת "כשאת עצובה", שנחשבה במשך השנים להמנון רומנטי. בניון חשף כי המילים נכתבו במקור לאמו ולא לבת זוג. "כתבתי אותו כנראה בתמימות יתר לאמא שלי", שיתף, כשהוא מפרק את המיתוס סביב השיר המצליח שפרסם בראשית הדרך.
היוצר הסביר מדוע הטקסט יכול היה לפנות אך ורק לאמו באותה תקופה. "לא הייתה לי את העוצמה עם אישה אחרת שהיא לא אמא שלי", אמר. "לא הייתה לי העוצמה להגיד למישהי 'בצבא הכי חזק שבעולם'. אתה יכול להגיד את זה רק לאנשים שאתה הכי אוהב. יש לי את זה יותר חזק עם הילדה".
נושא נוסף שעלה במפגש הוא אופי היצירה המוזיקלית והדחף הפנימי שמניע אותה. "אני לא חושב שיש בן אדם שכותב שירים שאין בו את השיגעון הזה", קבע בניון. מבחינתו, השירים אינם תוצר של מהלך מחושב: "בשביל זה אני קורא לכל שיר מתנה, כי לפעמים אין לך אפילו מושג איך הוא נכתב לך".
"אני 30 שנה על הבמה, וזה קצת מבהיל"
לצד השיח על הכתיבה, בניון התעכב על תחושת הזמן שחלף מאז פרץ לתודעה הציבורית. כעת, כשהוא בן 51, הוא מודה שהמפגשים עם הקהל מקבלים משמעות שונה לחלוטין ומעוררים בו חשבון נפש מול שנות הקריירה הרבות שעברו, כשהדור שגדל עליו כבר הפך בעצמו לבוגר בעל משפחה משלו.
"פתאום אנשים פונים אליך ואומרים לך 'שמעתי אותך כשהייתי ילד'", תיאר את הסיטואציה שבה הוא נתקל ברחוב. "ואז אתה מתחיל להבין, בואנה, אני כבר לא בן 30 אחי, אני 30 שנה כבר על הבמה. ואז אתה אומר וואו, זה קצת מבהיל". התובנה הזו חותמת מבט מפוכח על דרך ארוכה ורצופת להיטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו