אביהו פנחסוב עלה לבמה - ואנחנו הרגשנו כאילו מגייסים אותנו לכת

מרגע שנכנסים לאולם האפלולי בביתן 2 באקספו תל אביב, ברור שזה לא הולך להיות עוד מופע מוזיקלי. במת ענק ניצבת מול 7,000 הצופים ועליה שתי חרבות עצומות, די-ג'יי כבר דואג להכניס את הקהל לאווירה ובאוויר מורגשת אותה תערובת של התרגשות וציפייה שיש לפני משהו שאי אפשר להסביר.

זה בדיוק העניין ב"קאקאמאייקה" - קשה להסביר מה ראינו שם. הופעה? קרקס? תיאטרון? מסיבת ענק? מופע קברט פסיכדלי? כנראה שקצת מכל דבר, עם הרבה מאוד אביהו פנחסוב באמצע.

כבר בדקות הראשונות התחושה היא של טקס קבלה לכת ובהמשך מתברר שזו לא רק מטאפורה. רגע הפתיחה מוקדש למחווה לסבתו של פנחסוב, סבתא סרצ'י ז"ל. כל אחד מתמודד עם אבל אחרת, ופנחסוב בחר לעשות את זה בדרך הכי פנחסובית שאפשר: לבנות רובוטריק ענק בגובה 3.5 מטרים בדמותה.

הרובוטריק מרחף מעל ראשי הקהל ונוחת במרכז האולם, ואז פנחסוב, שיוצא מתוכו, מוצא את עצמו מוקף בעשרות כפילים שלו במעין טקס פולחן אישיות, לצלילי "סדנה להעצמה עצמית". מכאן כבר ברור שאין הרבה טעם לנסות לנחש מה יגיע בדקה הבאה.

ואכן, כמעט כל דבר אפשרי מגיע. בשלב מסוים פנחסוב רוכב על קרנף עצום התלוי מעל הבמה, תוך כדי שהוא שר "אביהו יש רק אחד". מסביבו עולם שלם: לוליינים מקרקס גיאורגי, רקדניות, זמרים, כלי נשיפה חיים, בובות מדברות, נדנדות, רקדניות פלמנקו, גמדים וגם שרירנים בתחתונים מרוחים בשמן. פנחסוב עצמו מתפשט ומתלבש על הבמה בעזרת שתי מלבישות, כאילו גם החלפת בגדים היא עוד נאמבר במופע.

לפעמים נדמה שאנחנו בתל אביב, לפעמים בווגאס, ולפעמים בתוך חלום מעט מופרע שמישהו שכח להעיר אותנו ממנו.

אבל מאחורי כל התפאורה, האקרובטיקה והגימיקים, הדבר שמחזיק את "קאקאמאייקה" הוא פנחסוב עצמו. הכריזמה שלו כמעט בלתי סבירה. בקהל יושבים ילדים לצד מבוגרים, ונדמה שבתוך זמן קצר פערי הגילים נעלמים וכולם הופכים לחלק מאותה עדת מאמינים.

השיא של התחושה הזאת מגיע כשהוא נכנס לתוך הקהל. מאות ידיים נשלחות אליו, כולם רוצים לגעת בו, והוא מועבר מיד ליד מעל ראשי הצופים כאילו מדובר בטקס דתי ולא בהופעה באקספו. הגבול בין אמן לקהל כמעט נעלם.

ואז הוא קורא למתנדב לעלות לבמה. "מי עייף פה? מי מרגיש כלוא?", הוא שואל את האלפים מולו, ומכריז: "אני רוצה לשחרר אתכם". אם עד אותו רגע רק חשדנו שנקלענו לכת של אביהו פנחסוב - עכשיו כבר היינו עמוק בפנים.

לא הכול עובד באופן מושלם. החיסרון הבולט ביותר בערב היה דווקא במקום שבו הופעה מוזיקלית אמורה להיות הכי חזקה - הסאונד. במשך חלקים לא מבוטלים מהמופע היה קשה להבין את מילות השירים, וחבל, במיוחד כשמדובר באמן שהטקסטים וההומור שלו הם חלק בלתי נפרד מהקסם. גם חלק מקטעי המעבר ארוכים מדי ופוגעים לעיתים בקצב של הערב.

אבל באופן כמעט מעצבן, פנחסוב מצליח לחפות גם על זה. כשהאנרגיה מעט יורדת הוא מרים אותה מחדש, כשהמעבר מתארך הוא חוזר לבמה ומחזיר אליו מיד את העיניים, וכשהסאונד בולע את המילים - הקהל שר, צועק ורוקד איתו בכל מקרה.

"קאקאמאייקה" היא הפקה גרנדיוזית שמחברת להקה חיה, מחול, תיאטרון, אקרובטיקה אווירית ווידאו-ארט פסיכדלי לחוויה שקשה למצוא כיום על במה ישראלית. היא לא תמיד מהודקת, לפעמים היא עמוסה מדי ולפעמים נדמה שפנחסוב פשוט החליט להכניס לבמה כל רעיון שאי פעם עבר לו בראש. אבל אולי זה בדיוק הקסם שלה כי בסוף הערב אפשר להתווכח אם מדובר בהופעה, קרקס, קברט, מסיבה או טקס פולחני משונה אבל על דבר אחד קצת יותר קשה להתווכח: במשך כמה שעות בביתן 2 באקספו, הייתה שם כת אחת ולאביהו פנחסוב היו אלפי מאמינים.