מנהל, עופר נברו: טיול ליפו
תחילת שנות ה־80, אני עוזב את הקיבוץ ועובר לעיר הגדולה, כולי מפוחד, חושש ודי בהלם מהבדלי החיים בין הקיבוץ לתל אביב. הכל פי מאה, ואתה עכשיו צריך להתערבב, להסתדר ובעיקר לא להרגיש לבד. וכך אני מוצא את עצמי כמו עוד עוזבי קיבוץ שהגיעו לתל אביב, מחפשים זה את זה כדי לייצר איזושהי התחלה של חיי חברה בתל אביב.
כל ערב, לאחר סיום של יום עבודה כנער שליח ואחר כך כפועל במה, אתה מחפש מישהו, או מישהי (במקרה הטוב...), כדי לעשות את מה שהיה נהוג אז - ללכת לסרט, לשתות משהו, לעשן משהו, לשמוע מוזיקה ועוד... אם היה מצליח...
אני מאוד אוהב שירים שהם סיפור, וכשאני שומע את השיר "טיול ליפו", שהוא חתיכת סיפור, אני שומע בעצם את הסיפור שלנו, עוזבי הקיבוץ, שהגיעו לתל אביב ועם ערב עלו על הקורקינט (במקרה שלי זה היה על הווספה), הכניסו לראשון וקיוו לטוב... ובדרך כלל, גם עצר אותם שוטר וחיפש את מה שתמיד חיפשו על חבר'ה צעירים, שהסתובבו בלילה ברחובות תל אביב.
מפיק ומנהל, רותם פלורנטין: שיר דרך
אין שום סיכוי להכתיר את השיר האהוב עלי של שלום, אבל אם מדברים על העבודה מאחורי הקלעים בהופעות עם שלום הרי שלא משנה מה יקרה, תמיד כששלום יבצע את "שיר דרך" עם הלהקה, והגרוב של השיר ימלא את הרמקולים בדרך לקהל, שם תמיד תמצאו אותי מחייך. זה גם השיר שתמיד מתחילים בו את הבאלאנס (בדיקת הסאונד), וגם שם, כשמו כן הוא - הוא הבית.
"המון ווליום", מיכאל תפוח: למה לי לקחת ללב
אנחנו עובדים יחד לסירוגין 51 שנים, אז קשה לבחור שיר אחד שהוא בולט מהאחרים. כשהתחלתי לחשוב, קפצה לי חוויה: בחורף 1970 יצא האלבום ״שבלול״. הלכנו לשלמה ארצי, ידידי מנוער ואני, וקנינו את האלבום. הגענו הביתה ומיד שמנו את התקליט ושמענו את "למה לי לקחת ללב", ליבי החסיר פעימה. הכנות והרגש שנגעו בי וגלשו, המנגינה וההרמוניות הציפו אותי, זו הייתה חוויה מדהימה.
וכך זה עד היום, בכל פעם שאני שומע את השיר.
"המון ווליום", יעל מרגלית: נסחף עם הזרם
גיליתי את השיר היפהפה הזה לאחרונה, באיחור של 40 שנה, במסגרת הסיבוב ל"מחכים למשיח". זה השיר שסוגר את האלבום, וכמה שהוא נפלא! מה שכל כך מיוחד בעיניי אצל שלום זה שהוא ניחן בכישרון נדיר כפול - גם של כתיבה וגם של הלחנה, וזוהי רק דוגמה קטנה לים של רגשות ב־2:45 דקות.
פסנתר, המונד אקורדיון, עיבודים והפקה מוזיקלית, משה לוי: זה רק געגוע
השיר והביצוע. געגוע. בעינינו דאז, המוזיקאים הצעירים והבועטים, "געגוע" נחשב לשיר מהפכני מכל בחינה. הלחן, המילים והעיבוד של ירוסלב יעקובוביץ' היו מהפכניים ועדכניים למה שקורה בעולם הרחב מחוץ לגבולותינו בתחילת שנות ה־80. לימים, כשעלה הרעיון למופע יציאה, מופע אינטימי, שלום ואני בלבד, השיר הראשון שעלה לבחינה כאחד מהשירים שייבחרו בהמשך היה "געגוע". הבנו שאם נעבור את המשוכה הזאת, שיר בומבסטי שהופך לשיר אינטימי, נעבור את שאר הרפרטואר בקלות, ובעיקר באמונה שזה אפשרי.
גיטרות, ארז נץ: קרן שמש מאוחרת
יום אחד ישבתי עם מאיר אריאל ז"ל בביתו ודיברנו על מוזיקה והחיים. הוא אמר ש־80 אחוז מהעולם כותבים על אהבה, אבל שלום כותב אחרת על אהבה. הכי רומנטי שיש, הכי מיוחד. אני מוצא זאת בטקסט של "קרן שמש". האווירה שמשה לוי הפיק בשיר הזה היא לא פחות ממדהימה. מהפתיחה ועד סוף השיר ההפקה והנגינה של משה, ושירתו של שלום כמובן, לוקחות אותך לרגעים מרגשים. לחן מדהים של השיר, פזמון מנצח ברמה של המנון, וכמובן הסולו.
בס, זיו הרפז: לילות שקטים
ישנם לא מעט שירים של שלום שתפורים אצלי דרך כל התחנות, מילדות ועד היום, והם כמו מפתח ישיר לזיכרונות עמומים ושכמעט נשכחו. אחד מהם הוא "לילות שקטים", לחן כיפי וצליל מלא אור, מושר ומנוגן ומוקלט להפליא, שמביא טעם חוץ לארץ ובאותה מידה גם הכי ישראלי.
מנהל במה, אמיר פרי: האמת הפשוטה
"האמת הפשוטה" הגיע אלי בדיוק ברגע שהייתי צריך אותו. בתקופה של שינויים, מעברים והרבה שאלות. הרבה לפני שבכלל חשבתי שאעבוד עם שלום יום אחד. השיר מתחיל רגוע. שיר "פשוט" לכאורה, בשני אקורדים, כמו מנטרה בלופ. גרוב תופים שמבקש להכניס אותך לאווירה, והבס מנגן תו אחד שהרגיש לי כמו התדר הכי נמוך שאפשר להגיע אליו - וכך גם הרגשתי באותה תקופה. ידעתי שאני לא באותו גיל שבו שלום כתב את השיר הנפלא הזה, ובטח שלא באותו מסע. המילים הן של גבר באמצע החיים, ואני הייתי די בתחילתם. ובכל זאת, כל מילה פגעה בול.
תופים, ברק קרם: על פני האדמה
זה שיר שהלחן והטקסט שלו מתאימים בצורה מושלמת, יוצרים אווירה שמעיפה לי את הראש. השיר הזה מלווה אותי כל חיי, ואני גאה לומר שבזכותי הוא חזר לסט ליסט של ההופעה. לחן וטקסט אלמותיים, כה פשוטים וגאוניים כמו שרק שלום יודע לכתוב ולהגיש.
גיטרות, עמרי קרן: אדם בתוך עצמו
מעבר לזה שמדובר באחד הלחנים היפים ביותר של שלום, אני חושב שהוא אולי הכי פשוט. מרגיש כמעט כמו שיר ילדים. בשילוב עם המילים שמעבירות מסר כל כך עמוק, פשוט וחשוב, השיר הזה בעיניי מצליח לשרת את המטרה הכי גבוהה של אמנות. מספיק לשמוע בית אחד, וזהו - קיבלת אמת לחיים שתישאר איתך לנצח.
עיצוב תאורה, שי שטרקר: גיטרה וכינור
השיר הזה לא מתנגד לדרמה או לאש, הוא פשוט מראה שהחיכוך והריגוש האמיתיים בזוגיות לא צריכים שואו מבחוץ. כשאחד מביא את היציבות והקצב והשני מביא את הנשמה והמעוף, החשמל והניצוצות קורים מעצמם. לא מפירוטכניקה זולה, אלא מזה ששני אנשים באמת נפגשים, מקשיבים, מנגנים ומוארים יחד. ובכלל, זה אחד השירים שאני הכי אוהב להאיר.
מנהלת הצגה, דניאלה קפלן: תאונה
הרגע שאני הכי מחכה לו בכל הופעת להקה הוא המעבר הישיר בין "בלי לומר מילה" המופתי והכה דרמטי ל"תאונה". ליין הגיטרה המושלם והרוקנרולי שישר מעלה חיוך ומזיז את הגוף. שיר "אפּר" שמח ואנרגטי, אבל במשמעות שלו הוא הדאונר של הלייף, מערכת יחסים שעברה תאונת דרכים רצינית.
השיר הזה מלווה אותי הרבה שנים בהופעות של שלומק'ה, בעליות ובירידות, והוא מאוד משמעותי בשבילי.
סאונד, ליאור טבת: נגד הרוח
את שלום פגשתי ב־1970 כשנחתו עלי שני אלבומים ששינו את חיי, "שבלול" ו"פלסטלינה". לא דמיינתי אז שאעבוד לצידו של שלום ואזכה לקרוא לו חבר.
אני בחרתי את "נגד הרוח" ראשית בגלל הטקסט המדהים שלו, שהוא שירה בעיניי. התיאור של המאבק האישי מול העולם, תחושת הבדידות שמשקפת את התקופה והכוח להמשיך, מבטא את ההרגשה הפרטית שלי ושל הרבה אנשים. הרבה מתחברים לשורה "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", ואותי מסעירה השורה "אני סומך על הגשם שימשיך לרדת". החיבור של המילים האלו למנגינה המלודית והסוערת כבש אותי, והביצוע הקולי השלים את המלאכה - והתוצאה היא השיר האדיר הזה.
קלידים וסינתי, גיא מוזס: לא יודע איך לומר לך
שלום הוא רומנטיקן־על. בכל הופעה אני מבין יותר לעומק את הצורה שבה הוא מנסח אהבה: בשיא תפארתה, ביומיומיות, באינטימיות עדינה וגם במורכבות ובכאב. זה מביא אותי בכל הופעה לדמעות.
כשצריך לבחור שיר אחד, הלב הולך ל"לא יודע איך לומר לך". בהופעות זה רגע של נחת אמיתית. למרות הכאב שלו, הוא נותן לי נחת ונחמה. זו תכונה של הרבה שירים של שלום: דרך הכאב - האהבה מנוסחת בפשטות, בישירות ובענווה.
סקסופון וקלרינט, איל תלמודי: מה שיותר עמוק יותר כחול
לשיר הזה בביצוע של "תמוז" נחשפתי כנער צעיר ומייד נתפסתי. לא הייתי חובב רוק במיוחד, אבל את הפתיחה לאלבום הזה שמעתי בוודאי מאות פעמים. ההתפתחות האיטית והשירה של שלום ממש צבעו בכחול את האוזניים כל פעם מחדש, ועד היום. עד כדי כך שהביצוע בהופעות, שהוא באווירת הביצוע המקורי (עם אריק), נשמע קצת מוזר בכל פעם. לימים יצא שזכיתי להכיר את שלום מקרוב על הבמה, ואף זכיתי ללוות אותו בהופעות בשנה האחרונה, וזה מרגש כל פעם מחדש.
גיטרות, עומרי אגמון: אל תקרא לי עם
מעבר לכך שזה אחד השירים האהובים עלי (עוד מילדות), הוא לתחושתי שיר ההמשך המפוכח והקודר ל"אדם בתוך עצמו", רק שנכתב על ידי איש מבוגר יותר, עם זווית ראייה אחרת. מהשורה "לא מאלוהים, ממך אני חרד", שנכנסת כמו חץ ללב ואולי מגלמת בתוכה תמצית של אחד הקונפליקטים המורכבים בחברה הישראלית, דרך ריף הגיטרה של שלום והשירה הנמוכה בריטונית - השיר מחזיק אותי דרוך ומצומרר מתחילתו ועד סופו.
פרומפטר, גל טבת: ערב ערב
יש שירים שנכתבו להופעות חיות. הייתי בערך בן 18 כשהגעתי להופעה של שלום. הכרתי אז את "לא יודע איך לומר לך" ועוד כמה שירים, והרגשתי שזאת הופעה ששווה לראות. כש"ערב ערב" התנגן - הייתי בהלם. פתאום קיבלתי פצצת בלוז לתוך הפרצוף. אני זוכר את שלום שר "האולם היה מלא בכיסאות ריקים", ובאמת הרגשתי כאילו אני לבד מולו באולם הגדול הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו