משי קלינשטיין בראיון: "הפחד של ההורים נכנס אליי, עכשיו יש בי אומץ"

היא נולדה לאחת המשפחות המוזיקליות והמוכרות ביותר בישראל, אך את מעמדה בנתה משי קלינשטיין בעבודה קשה על במות התיאטרון ובחדרי הדיבוב. עם שורה ארוכה של תפקידים בולטים במחזות זמר מצליחים, היא עושה כעת צעד אמיץ אל קדמת הבמה ומוציאה שירים פרי עטה. "למה דווקא עכשיו זה סיפור מאוד ארוך, אין לי מושג איך לצמצם את זה", היא מספרת בראיון מיוחד. "ההורים שלי היו מפורסמים בתקופה שלהיות מפורסם זה דבר מאוד גדול -  ערוץ אחד בטלוויזיה, תחנת רדיו אחת, עיתון אחד. הפחד שלהם שאני אתפרסם כילדה הוא היה מאוד גדול. הם רצו שאני אגדל כילדה רגילה ואף אחד לא ידע איך אני נראית". "הם רצו שאני אשמור על עצמי, והפחד שלהם בסוף נכנס אליי", היא ממשיכה. "בגלל זה התחלתי לדבב בגיל כל כך צעיר - כדי להיות ללמוד את המקצוע ולעבוד במקצוע בלי באמת להיות במקצוע, שאף אחד לא ידע שאני שם". את מגיעה ממשפחה עם DNA מוזיקלי מאוד חזק, אבל הקריירה שלך נבנתה במידה רבה דרך משחק. האם במשך שנים הרגשת שאת צריכה להוכיח שהמוזיקה היא הבחירה שלך ולא רק המשך טבעי של המקום שממנו באת? "כשכבר הייתי מספיק גדולה, אחרי צבא, כבר הייתי כל כך מפוחדת מהבחוץ, מהתקשורת, מהכול, כי למדתי מהבית כמה יכול להיות מפחיד בחוץ. כבר ראו שאני מפחדת כשאני על הבמה". "ואז אמא שלי הציעה שאולי כדאי ללכת לאיזה קורס למשחק או משהו, שיעזור לי להיפתח. פתאום משהו במשחק הרגיש לי כל כך נעים - שזה לא באמת אני שם על הבמה, אני בדמות. וככה התגלגלתי - מדמות לדמות, לתלבושת לתלבושת, למעטפת למעטפת, וזה הרגיש לי נורא נעים ונורא נכון". "ודווקא עכשיו, כשהגשמתי כל כך הרבה... דווקא עכשיו, כשהגשמתי כל כך הרבה את עצמי מבחינה של התיאטרון, מבחינה של משפחה, מבחינה של ילדים, ולא הייתי צריכה להיות חשופה מדי - יכולתי להיות כל כך הרבה בלי להיות מי שאני באמת... כאילו יש בי את האומץ להיות הכי חשופה שהייתי מעולם". "אז עכשיו זה הזמן להיות הכי חשופה שלי, הכי אמיצה שלי, ולהגשים את החלום הראשון של הילדה הזאת, שזה היה החלום הראשוני, הכי תמים והכי קדמוני שלה".

משי קלינשטיין: "הבמה בשבילי זה כמו פסיכולוג"

יש משהו בשיר "״לפני שתגרום לי לבכות" שאת מרגישה שחשף עלייך צד שהקהל עדיין לא מכיר? "לא יודעת אם השיר הזה חושף עליי משהו שהקהל לא מכיר. האמת שאין לי מושג מה הוא מכיר או לא מכיר. אני פשוט אני. אני לא בתחרות לגלות כל פעם משהו חדש. יש לי כל כך הרבה שזה אני, אז... אז לא יודעת". האם יש תפקיד ששינה אותך כאדם ולא רק כשחקנית? "אני לא חושבת שיש תפקיד שלא שינה אותי. אני לא יודעת אם שינה זה המילה הנכונה, אני חושבת שהוא גילה בי... כל תפקיד טיפח איזשהו פינה בנפש שלי. ככה זה מרגיש לי, כי הרי הבמה בשבילי זה כמו פסיכולוג. אז כאילו אני מרגישה שבכל הצגה יש איזה... יש איזה פינה שיותר מתפתחת, יותר מטופלת". "נגיד סתם, עד 'היירספריי' לא כל כך הייתי מצחיקה על הבמה, ופתאום ב'היירספריי' נפתח הצד של המצחיקה. ב'אפס'... כאילו בכל דמות נפתח עוד משהו". "נגיד עכשיו ב'פיטר פן', אז חנוך רוזן אמר לי שאני מאוד קטנה במשחק שלי, משהו יותר קולנועי, והוא רצה שהשפה של ההצגה תהיה יותר גדולה, הכל יהיה יותר גדול. אז הייתי צריכה לפתח את המקום בי שקיים בי, אבל הייתי צריכה לגדול במשחק שלי ולהאמין שגם במשחק גדול שלי יש אמת". מה עדיין מצליח לערער אותך מקצועית, למרות הניסיון שצברת? "אני מעורערת מקצועית כל הזמן. לא מתיימרת לדעת. אני תלמידה 24/7. גם אם אני עושה 600 הצגות של 'אפס ביחסי אנוש' אני עדיין שמה על עצמי 4,000 עיניים על כל פרט ופרט, ואני מעוניינת להישאר מעורערת מקצועית כל חיי. אני מעוניינת להישאר תלמידה ולרצות תמיד להיות טובה יותר".

"לפעמים אני חושבת שאני כל יכולה, אבל אני רק אדם"

קלינשטיין לא מהססת לדבר גם על הרגעים המורכבים ועל המחיר הפיזי והנפשי שגובה לוח הזמנים האינטנסיבי. לאחרונה חשפת שהגעת לקריסה פיזית אחרי תקופה אינטנסיבית. מתי הבנת שאת כבר לא יכולה להמשיך באותו קצב? והאם הקריסה הזאת גרמה לך להבין שאת צריכה לשנות משהו בדרך שבה את מנהלת את הקריירה שלך? "תקופות אינטנסיביות הן קשוחות מאוד. אם אתה מתכוון לתמונה הזאת שהעליתי שאני עושה עירוי - היה עירוי, זה כי אני ממש לא הרגשתי טוב באמצע 18 הצגות בשבוע של 'פיטר פן' שאני עושה כבר חודש. ואחרי תקופה של טכני ואחרי תקופה של חזרות, ובתוך זה אני בערב, אחרי שלוש הצגות של 'פיטר פן', אני גם נוסעת לעשות 'מיקה שלי', וגם יש 'אפס ביחסי אנוש', ויש גם שני ילדים קטנים בבית - אחד בן תשעה, עשרה חודשים בחודשים האלה". "ואני חושבת שבאמת העמסתי על עצמי בתקופה הזאת אולי יותר מדי. כי אם זה הגיע למצב שהגוף כבר מאותת לך: 'היי, אני לא יכול יותר', אז כנראה צריך להקשיב. אבל אין לי כל כך איך להקשיב, כי זה דברים שהתחייבתי עליהם - כולל הילדים, כולל ההצגות, כולל הדברים וזה". "אבל יכול להיות שאני לא אקח על עצמי תקופות כאלה יותר ואני אראה איפה אפשר למנן ולעשות איזשהו איזון איפה שאפשר. כי בסוף אנחנו רק בני אדם, ויש לנו רק גרון אחד ולב אחד, אז צריך לראות איך לחיות את זה נכון יותר. לפעמים אני חושבת שאני כל יכולה, אבל אני רק אדם". מה המחיר שאת משלמת על הרצון להיות גם שחקנית, גם זמרת וגם להמשיך להתפתח כל הזמן? "אני חושבת שיש מחיר שאנחנו משלמים בעצם זה שאנחנו חיים במדינת ישראל, מבחינת התקופות שהמדינה הזאת עוברת, וזה שאנחנו גם צריכים לעבוד כל כך קשה כדי גם להגשים את החלומות שלנו וגם כדי לכלכל את המשפחה שלנו ואת החלומות שלנו. ואין ברירה אלא להיות הכול וגם וגם". "וזה גם מחיר שאנחנו משלמים כי אנחנו לדעתי המדינה הכי יקרה בעולם, וגם החלומות שלנו יקרים, והרצונות שלנו יקרים. אז זה מחיר גדול שאנחנו משלמים. אבל אני אומרת - אם חיים פעם אחת, אז עד הסוף ובגדול, ומה שאפשר לעשות כדי להיות הכי מאושרים ולגרום לילדים שלי להיות הכי מאושרים, זה משהו שהתחייבתי עליו, אני מחויבת עליו ומוכנה להתחייב עליו עד נשמתי האחרונה". יש חלום מקצועי שאת עדיין לא מעיזה להגיד בקול? "אם יש חלום שעוד לא העזתי להגיד? אני כל כך אדם שמתמקד בחלומות שכרגע אני עושה. לא דמיינתי לעשות מחזות זמר בחיי, ופתאום נהייתי כוכבת מחזות זמר. לא דמיינתי לדבב ופתאום התחלתי לדבב. מלא דברים לא דמיינתי והם פשוט קרו". "פתאום רציתי לשחק את התפקיד של מלצרית - שמונה שנים היה לי חלום לשחק את 'מלצרית', ובסוף זה קרה. אבל זה משהו שפתאום תופס אותי. אז עכשיו החלום שלי זה פשוט לשיר, שזה החלום שהיה לי תמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי. אז אני כרגע מתמקדת באמת באמת בחלום הזה. וכשאני אעיז לחלום עוד – אני אעדכן. אני מעדכנת בחלומות שלי בסוף".טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו