ההתמודדות הנפשית של בן צור: ''הייתי על סף ייאוש''

נדמה שאי אפשר לחמוק היום מהקול של בן צור (בן ציון חיים). מי שהפך בשנה החולפת לאחד האמנים המושמעים והאהובים בישראל, ממלא בזה אחר זה את היכל מנורה, אצטדיון רמת גן וקיסריה, ומייצר שרשרת להיטי ענק שמתנגנים בכל רכב ותחנת רדיו.

עם זאת, מאחורי ההצלחה הפנומנלית הזו, שמצטיירת לעיתים כפריצה מטאורית שהתרחשה ביום בהיר אחד, מסתתר מסע ארוך ומייסר. בראיון חשוף בפודקאסט של גלגלצ בהנחיית היוצר אבי אוחיון, חושף הזמר את רגעי המשבר העמוקים שכמעט וגרמו לו להרים ידיים ולוותר על החלום.

בן צור גולל את שנות העבודה הקשות מחדרו הקטן בצפת, את ההשקעה הכלכלית האדירה שנשאבה ללא תוצאות, ואת התסכול מהניסיונות החוזרים ונשנים לפרוץ לתודעה. ההבנה שהשירים לא ממריאים הובילה אותו לחישוב מסלול מחדש, רגע לפני הולדת הלהיט ששינה הכל - "אבא".

"לא רוצה פרסום, לא רוצה כבוד"

"הייתי על סף ייאוש, אתה עושה הרבה הרבה מוזיקה וזה לא קורה", מודה בנצור בפתיחות. במקום לשקוע במרירות ובתסכול, הוא החליט לצאת למסע התנקות רוחני אינטנסיבי. במשך ארבעה חודשים רצופים, מדי יום ביומו וללא יוצא מן הכלל, הוא פקד את המקווה ואת קבר האר"י הקדוש בעיר הולדתו צפת.

חמוש בגיטרה בלבד, הוא נהג לשבת בהר, לנגן, לטבול ולהתפלל שעות ארוכות. אולם, תפילתו לא הייתה למען תהילה או עושר. "ביקשתי מהשם: בבקשה שאצליח לקרב לבבות", שיתף בנצור בראיון. "אני לא רוצה פרסום, לא רוצה הצלחה ולא רוצה כבוד. אני רק רוצה לעשות טוב לעם ישראל, להיות צינור שפע של הקדוש ברוך הוא".

נדבך משמעותי נוסף בהתמודדות הנפשית שלו היה הסירוב לתת לקנאה לנהל אותו אל מול הקולגות שהצליחו לפניו. הוא הדגיש כי לאורך כל הדרך שמר על ניקיון כפיים ומחשבה: "אף פעם לא הייתה לי עין צרה ואף פעם לא הייתי מסתכל על אנשים אחרים ואומר 'למה הוא כן ואני לא'. הייתי שמח בשביל כולם". התמימות המחשבתית והאמונה הזו, לדבריו, הן אלו שבסופו של דבר פתחו עבורו את שערי השמיים והובילו לקריירה חסרת התקדים שהוא חווה כיום.