דפנה דקל חושפת: "ויתרתי על קריירה בחו"ל - ויש חרטה"

רגע אחרי חגיגות 40 שנות הקריירה שלה במופע מיוחד, חוזרת דפנה דקל אל האולפן ומוציאה היום ביצוע חדש ל"שיר על נחלים", מהשירים היפים בקלאסיקה הישראלית שכתבה רחל שפירא והלחין הנרי בראטר, שיר שכולם זוכרים אותו מהביצוע של אילנית. הוא זוכה כעת לחיים חדשים בעיבוד אלקטרוני חדש ובשתי גרסאות - בעברית ובצרפתית, ובמעטפת מוזיקלית עכשווית שיצרו יחד בראטר ואיתמר אשפר, כשלגרסה הצרפתית כתב היוצר הצרפתי Pierre Grillet טקסט חדש.

עבור דקל, השירה בצרפתית היא סגירת מעגל שמחזירה אותה יותר  מ־30 שנה אחורה. בשיא הצלחתה בישראל הקליטה שלושה סינגלים בצרפת, כחלק מפרויקט שנועד לפתוח עבורה דלת לקריירה בינלאומית, ביחד עם הנרי בראטר, מהיוצרים והמוזיקאים הבולטים שפעלו בישראל ובצרפת. אלא שדקל לא היתה מוכנה לעבור לגור בצרפת, לדרישות הפרויקט, והכל נגנז. כעת היא סוגרת מעגל עם בראטר ועם החלום הצרפתי במפגש מחודש באולפן.

לגעת בקלאסיקה

"לפני 30 שנה הנרי כתב שיר יפהפה בצרפתית והציע לי להקליט אותו, וזה עבד כל כך חזק שהקלטנו שירים נוספים", מספרת דקל בראיון ל"ישראל היום", "היו לו קשרים בצרפת בחברות תקליטים, שמאוד התלהבו, הוצאנו שם שני סינגלים שעבדו לא רע, וכבר היו סקיצות לאלבום, ואז התבקשתי לעבור לשם ולא כל כך רציתי.

"זה היה קצת לפני האירוויזיון, הייתי בערך בת 25 ובסוף זה נפל, ואני מודה ששחררתי את זה. כן חשבתי על קריירה בחו"ל, אבל כנראה קשה לעשות קריירה בשלט רחוק וגם את השפה הצרפתית לא הכרתי, למרות שאחרי העבודה עם הנרי התאהבתי בה. צללתי למוזיקה הצרפתית, והיום אני לא יכולה להגיד שאני דוברת צרפתית אבל אני שומעת ומבינה את השפה".

בעצם ויתרת על קריירה בינלאומית. יש חרטה?

"נכון, ויתרתי, במודע. אני לא יודעת כמה חכם זה היה ויש אולי קצת חרטה, אבל אני לא בטוחה שהמבנה הנפשי שלי היה מאפשר לי באמת להעתיק את החיים שלי לשם. הם באמת רצו שאגור שם, לא שאעשה גיחות, ואני לא בנויה לזה, לעזוב את המדינה והאנשים.

"אחר כך היה האירוויזיון וגם שם הבנתי שאני לא רוצה. יכול להיות שאם הייתי חושבת יותר לעומק, הייתי אומרת לעצמי: 'אוקיי, אז ארבע שנים לא תהיי פה'. הרי אני אדם אמיץ בסך הכל ועשיתי המון דברים אמיצים בקריירה, אבל היתה לי הרגשה שזה לא נכון, יש לי את הקהל והשפה שלי".

ועכשיו את חוזרת לצרפתית.

"נכון. זה שיר שהנרי הלחין למילים של רחל שפירא, אילנית שרה אותו, וכשהוא שלח לי את הסקיצה אמרתי שאם אני מקליטה את השיר הזה - אני מקליטה אותו גם בצרפתית, בגלל שכל האווירה של השיר היתה באווירה של מה שהקלטנו אז. פתאום הסינגלים והסקיצות חזרו לי ואמרתי וואו, אני חייבת להקליט את זה".

לא מלחיץ לגעת בקלאסיקה שמזוהה כל כך עם אילנית?

"אחד הדברים הבסיסים בעיניי בקאבר זה התפיסה הכוללת של השיר, שמתחילה מהעיבוד והגישה שלו ועד להגשה. מניסיון של קאברים שעשיתי, כמו 'אחכה לך' למשל, את לא מנסה לשחזר את המקור, במיוחד שהוא כזה איקוני. אני לא מסתובבת באזורים האלה. פה יש משהו כל כך אחר, ויחד עם זה הרגשתי שהוא כל כך משרת את הטקסט, ולא פוגע בו".

"זכות מאוד גדולה"

"שיר על נחלים" הוא שיר על תנועה, התחדשות ותקווה, ויש בו משהו מנחם בימים שכולנו זקוקים לנחמה. עד כמה את מרגישה באמנות שלך את השליחות הזאת?

"אני מאוד מרגישה את השליחות של קצת לעטוף את הכאב במשהו אחר, כי אנחנו באמת חיים בכאב מתמשך ואני חושבת שחוץ מהחללים יש הרבה חללים שהם ספיחים של הדבר הזה, אנשים שהלב שלהם לא עומד בזה יותר. מעבר למעגל הראשון של ההלומים, המשפחות של הפצועים, של הנובה ושל החטופים - יש עוד אדוות.

"אני רואה סביבי אנשים צעירים שהמצב המתמשך הזה פוגע בהם, ואם אנחנו כאמנים יכולים לתת טיפה הפוגה, אם זה בהצגות או במוזיקה, זו זכות מאוד גדולה שלנו".

בימים אלו היא מתכוננת למופע עם אוהד חיטמן ויואב גינאי בפסטיבל עין גב, ומופיעה בתיאטרון חיפה במחזמר "היומן". על "היומן" היא מספרת ש"על אף הסיפור הקשה במרכזו, בסופו של דבר המחזה הזה הוא לא על דמנציה אלא על אהבה ועל הכוח שלה, וזה מה שמוציא את הקהל עם התחושה שאם יש אהבה - אז יש הכל, וזו גם תחושה שלי. התגובות של הקהל בסוף כל הצגה, כשאנחנו עומדים על הבמה, מרגשות אותי עד כדי דמעות".