לפני שנכנסים לשיחה עם סימה נון, מוזיקאית שפועלת בשתי סצנות במקביל, בנושא הופעתה בפסטיבל מגדה המתקרב מבית יערות מנשה (5-3 בספטמבר במועצה האזורית מגידו), צריכים להתייחס לפולמוס שנוצר לאחרונה באחת מאותן סצנות. במקביל להיותה סולנית פאנק־רוק ותיקה, נון (או ברמי, כפי שהיא רשומה במשרד הפנים) היא גם ראפרית מוכרת, שמאחוריה שני אלבומי סולו ושלל שיתופי פעולה עם שמות כמו טונה, רביד פלוטניק, אורי שוחט, ישי סוויסה ואחרים.
אלה ימים סוערים בסצנת ההיפ־הופ: מצד אחד, אמניה חוגגים את עלייתו לאקרנים של "תיכון מגשימים" (מחזמר ראפ שהפך לסרט קולנוע שכתבו עמית אולמן וג'ימבו ג'יי). מצד שני, מוזיקאים וחובבי הז'אנר כאחד ממתינים בכל שבוע לפרק חדש של "זהב שחור", סדרת הדוקו החדשה והמצוינת של כאן 11, שיצרו רום אטיק ואמרי דקל קדוש, על אודות סיפור התפתחותו של ההיפ־הופ הישראלי.
מסיבת טבע
מצד שלישי, וכאן העניינים כבר הופכים יותר נפיצים, נדמה שעלייתו של כל פרק מלווה בתלונות של מוזיקאים ויוצרים מהסצנה, הטוענים כי הסיפור המתואר בסדרה חוטא לאמת, ומלינים על כך שהם אינם חלק מהנרטיב והתוצר התיעודי שסוקר את מגרש המשחקים שהם פועלים בו. סימה דווקא לוקחת חלק ב"זהב שחור" כמרואיינת, וגם השתתפה בגרסת הבמה של "תיכון מגשימים", אבל בחרה שלא לקחת קשה את העובדה שבסרט עצמו היא לא משחקת.
"יצא לי לראות את הטריילר ועדיין קצת קשה לי להסתכל עליו ולחשוב שזו לא אני (בדמות שגילמה בהצגה; ע"פ)", היא אומרת. "זה ממש היה התפקיד שלי, ולראות מישהי אחרת עושה אותו זה מוזר, אבל זה גם לא באמת שלי. אני מאוד אוהבת את כל מי שלקח חלק ביצירה הזו - עמית, עומר (ג'ימבו) ואיציק פצצתי הם אנשים שאני אוהבת ושמחה בשבילם. אני השתתפתי בגרסה הבימתית, הראשונית והמקורית של 'תיכון' וזה מרגש. עכשיו יש לזה צורה אחרת שלא קשורה אלי. אבל אני יודעת מה עשיתי ומה אני אוהבת ביצירה הזו ואני שמחה שזכיתי להיות חלק ממנה. קרו לי כל מיני דברים בזכותה והרווחתי חברים לכל החיים".
כאמור, בימים אלה נערכת סימה לפסטיבל מגדה, אירוע מוזיקלי משמח מאוד בתקופה שבהחלט זקוקה לאירועים כאלו, שיארח בחיק הטבע במשך שלושה ימים אמנים משלל ז'אנרים. ביניהם ברי סחרוף, דודו טסה, נגה ארז, טונה, בלקן ביט בוקס, הילה רוח ורבים וטובים אחרים. נון תארח בהופעתה את כהן, או מיכאל כהן - הראפר והמפיק המוזיקלי, שדווקא משתתף ב"זהב שחור", יחד עם חברו לצמד כהן@מושון, מיכאל מושונוב, בפרק שעוסק בשנים הרזות (לפחות מבחינה מיינסטרימית) אך עדיין הפוריות של ההיפ־הופ בארץ.
נעלבתי קצת
"אני חושבת שבסופו של דבר מדובר בבן אדם, או בכמה אנשים (יוצרי הסדרה) שחושבים משהו אחד, אוהבים סגנון מסוים, אמן או אמנים, והולכים למקומות שבהם הם מרגישים שזה נכון", היא מנסה לגשר על הפערים שנוצרו בסצנה בעקבות הסדרה. "גם אי אפשר לקחת כל בן אדם שפעל בז'אנר ולשלב אותו בסדרה. לא משנה כמה היסטוריון אתה רוצה להיות, יהיו מקומות שתפספס בהם. יכול להיות שהיוצרים יכלו לעשות יותר צדק עם אנשים מסוימים, או לתת בסוף הפרקים איזו רשימה של אמנים שהם לא שילבו, ולהסביר 'היינו רוצים להכניס את כולם לסדרה, אבל זה בלתי אפשרי, לא יכולנו להגיע לכולם, אבל הנה רשימה של כל מי שהיו חלק מהתהליך'. בסופו של דבר זה הנרטיב של היוצרים, זו נקודת המבט שלהם וזה הדוקו שלהם.
"אבל אני מבינה את התחושה של מי שנשארו בחוץ. אני חושבת שאם לא הייתי חלק מהסדרה, זה היה מעליב גם אותי קצת. העניין הוא שהרבה פעמים זה פשוט לא עניין אישי, למרות שאנשים חושבים שזה נורא אישי ונעלבים. בפסטיבל כהן ואני נעשה כמה שירים שלו וגם שיר שלנו ביחד, 'חול טובעני', מתוך האלבום שלי. בא לי כבר להופיע שם. אני מאוד אוהבת את המקום הזה ובשנים עברו זה תמיד היה כיף גדול עבורי. זה כיף שפסטיבלים מאפשרים קצת תחושה של חופש. אני מחכה לזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו