מהריאליטי בישראל ועד ג׳סטין ביבר: נתי ליויאן פותח הכל

ג׳סטין ביבר שיתף אותו פעמיים, יו ג׳קמן הצטרף לחשיפה, מפיק שעבד עם ג׳סטין ביבר, ומלהקת בכירה של "אמריקן איידול" ניסתה לשכנע אותו להגיע לארה״ב. למרות כל זה, נתי ליויאן החליט לעצור ולבחור בדרך אחרת. בריאיון לפודקאסט Stars עם אסף הדר הוא מספר על הלחץ שהגיע עם מאות אלפי העוקבים, על הסרטון שכמעט לא העלה, על ההצעות שקיבל מעבר לים, על הסיבה שסירב ל״אמריקן איידול״ ועל הרצון שלו להפסיק לעשות קאברים ולהתחיל להביא לבמה את המוזיקה שלו.

נתי ליויאן, בן 25 מרעננה, התפרסם בעונה ה-11 של "הכוכב הבא לאירוויזיון 2025", שבה הגיע למקום התשיעי. אבל עוד לפני כן כבר ניסה את כוחו בטלוויזיה: לפני כעשור השתתף יחד עם אחותו יפה באודישנים ל"דה וויס". מאז הוא המשיך לעסוק במוזיקה, שירת בלהקה צבאית ובהמשך בנה לעצמו קהל משמעותי ברשתות החברתיות. כיום ליויאן מחזיק בכ-240 אלף עוקבים באינסטגרם, אבל דווקא המעמד הזה עדיין זר לו. לדבריו, גם היום הוא מתקשה להבין מדוע אנשים שאינם מכירים אותו באופן אישי מזהים אותו ברחוב.

אתה מוכר יחסית מהרשת, אבל הרבה אנשים עדיין לא מכירים אותך. אתה מודע לזה?

"מודע לזה, ואני מרגיש יותר בנוח עם זה".

למה?

"לא יודע, זה מוזר לי. שאנשים מכירים אותי".

מוזר לך?

"כן. באמת שזה מוזר לי. אתמול, למשל, בחתונה, פתאום איזה מלצר עובר, אומר לי 'נתי', ואני מה? למה אתה מכיר אותי? מה עשיתי שאתה מכיר אותי?".

ומאיפה הם מכירים אותך?

"מהכוכב הבא, והרבה מהרשת. זה מצחיק, כי לרוב לא מכירים גם וגם".

אחרי החשיפה הגדולה עדיין היה לך חוסר ביטחון להעלות תכנים?

"בהתחלה זה היה ממש מצחיק, כי לפני כל העוקבים וכל זה היה לי הרבה יותר נוח להעלות דברים לרשת. זה היה רק חברים שלי ורק אנשים שאני מכיר, ורק אנשים שאני יודע שעוקבים אחריי".

אבל כבר היית חשוף. היית בתוכנית, שמעו אותך.

"נראה לי פרפקציוניזם כזה של עכשיו כולם מסתכלים עליי. לא בא לי לעשות טעות. בא לי לספק את הסחורה, ואני חושב מיליון פעם אם משהו מספיק טוב או לא מספיק טוב".

הסרטון שהיה אמור להישאר בחדר עריכות

הסרטון המדובר היה ביצוע משותף של ליויאן עם אחותו הקטנה ל"That's So True" של גרייסי אברמס. לדבריו, הוא כלל לא תכנן להפוך אותו לתוכן מקצועי.

למה בכלל צילמתם אותו?

"עשיתי סרטון עם אחותי הקטנה, קאבר ל-'That's So True' של גרייס אברמס. צילמתי את זה איתה כי שרנו את זה לפני, כמה ימים לפני, בבית. שרנו בחדר שלי, סתם הרמתי גיטרה, התחלנו לשיר את זה וזה יצא נורא נורא מתוק. ואז פשוט אמרנו, 'בואי נפתח מצלמה, נצלם את זה רגע'.״

מכאן הסרטון כבר עשה את שלו. הוא צבר מיליוני צפיות, עבר בין עמודי מוזיקה, ובסופו של דבר הגיע גם לאדם שליויאן עצמו היה קשה להאמין שייחשף אליו.

"עצרתי את הרכב בצד והלב שלי היה על מאתיים"

איך זה הגיע לג׳סטין ביבר?

״אני לא יודע, אחי. אני באמת לא יודע. העליתי את הסרטון".

אז זה ספציפית הסרטון שהתפוצץ?

״כן. זה בעיקר התפוצץ בטיקטוק. הייתה לזה גם קצת תנועה באינסטגרם. זה הגיע לסביבות שניים או שלושה מיליון באינסטגרם".

ליויאן מספר כי עמוד מוזיקה גדול שפרסם את הביצוע סייע לו להגיע לקהל רחב יותר. כשהבחין שביבר עוקב אחרי אותו עמוד, הוא החל לחשוב שאולי יש סיכוי שהסרטון יגיע אליו. "זה עמוד עם בערך מיליון עוקבים, וראיתי שג׳סטין ביבר עוקב אחריהם. אמרתי לעצמי שיש סיכוי שהוא יראה בטעות את הסרטון הזה?".

ואז זה קרה.

"יום לאחר מכן אני נוסע ברכב ומקבל שיחת טלפון: 'נתי, הוא הופיע בסטורי של ג׳סטין ביבר'. אמרתי 'מה?'. עצרתי את הרכב בצד ונכנסתי לאינסטגרם בבהלה. הלב שלי היה על מאתיים.נכנסתי לחשבון האינסטגרם של ג׳סטין ביבר ורעננתי את הדף. נכנסתי לסטורי והעברתי ארבעה, חמישה, שישה סטוריז. פתאום ראיתי את הפנים שלי. ואז הסרטון. כאילו, מה קורה?".

הרגשת שמסתלבטים עליך?

״מסתלבטים עליי, בן אדם שאני מעריץ מגיל חמש עשרה. ואני בסטורי המקולל של ג׳סטין ביבר, אחי. לקח לי מלא זמן להבין שזה באמת קורה".

ניסית לשלוח לו הודעה?

"שלחתי לו הודעה אחת ואז היה כתוב לי שהעמוד הזה לא מקבל הודעות מאנשים שהוא לא עוקב אחריהם. חיכיתי ואז אמרתי שהוא גם ככה לא רואה את זה. יאללה, התחלתי לירות עליו".

מה כתבת לו?

"תייגתי אותו כמה פעמים. כתבתי לו: 'ג׳סטין, אין לך מושג מה המשמעות של זה עבורי. הערצתי אותך במשך יותר מעשור, והמוזיקה שלך נתנה לי השראה וגרמה לי להמשיך לחלום. לראות אותך משתף את הסרטון שלי, זה באמת משאיר אותי ללא מילים. תודה לך על זה. זה אומר הכול'".

כעבור כשלושה וחצי חודשים, הסיפור חזר על עצמו - רק שהפעם ביבר לא הסתפק בסטורי. "אני פשוט מעביר יום, אחי, על הספה בסלון, ואז מתחילים לשלוח לי שוב הודעות. 'לדעתי ג׳סטין ביבר העלה אותך שוב'".

מה הוא העלה?

"הוא העלה את המקור שלהם. בפעם השנייה הוא העלה את זה ל-Reels שלו. הוא צילם את הלפטופ שלו, את המסך של המחשב שלו, והוא פשוט יושב בבית, רואה את הסרטון שלנו ביוטיוב דרך המחשב. "הוא מצלם את זה וממש רואים את ההשתקפות שלו במסך. רואים את העגיל שלו ואת העיניים שלו ואת האף שלו. הוא יושב שם, רואה את הסרטון, ואז בסוף הסרטון אחותי עושה כזה, כאילו, שמה את הראש עליי ועושה 'אההה'".

"חשבתי שאולי זה המומנט שלי"

באותם רגעים חשבת שזה אולי הרגע שלך לפרוץ את התקרה ולהגיע לקהל בינלאומי?

"כן. תשמע, יש לך זמרים היום שככה התחילה הקריירה שלהם. מדיסון ביר, ג׳סטין גילה אותה. וגם נראה לי שגם את בילי אייליש הוא עזר לה מההתחלה שלה".

אבל לצד ההתרגשות, ליויאן מספר שהעומס שנוצר סביב החשיפה היה עצום. "היו המון דברים שגם פספסתי. פתאום לא ידעתי להתמודד עם הממדים של הפיזיות. ההתראות באינסטגרם ובטיקטוק. זה כבר נהיה כל כך הרבה שלא הייתה לי יכולת לעקוב".

״שלושים אלף לייקים בכל דקה״

עד כמה זה היה קיצוני?

"לא רק הבקשות. גם כשמתייגים אותך ומסמנים לך לייקים, מדובר בשלושים אלף בכל דקה. אתה מרענן ועוד שלושים אלף לייקים. "זה כבר נהיה כמו חור שחור, כמו ארון, הארון של נרניה שאתה פותח ויש לך שם עולם שלם מאחוריו. אתה לא באמת פותח אותו כל היום, כי אם הוא פתוח, זה משתלט לך על כל היום. אז אתה פותח את זה להצצות קטנות, כאילו מקבל איזה שעה, שעתיים, רואה וסוגר. לא באמת נכנסתי לתוך ההתראות ופספסתי מלא דברים. אחי, יו ג׳קמן, השחקן של אקס-מן, גם שיתף את הריל - ולא ידעתי מזה".

הצעות מחו״ל - והחלטה אחת שלא הייתה מובנת מאליה

החשיפה לא הסתכמה במספרים ברשת. לדבריו, בעקבותיה הגיעו אליו הצעות מאנשי תעשייה בארה״ב.

הגיעו הצעות מחו״ל?

"תשמע, גם הגיעו מלא הצעות מחו״ל. המון".

מה הייתה המעניינת ביותר?

"כתב לי איזה מפיק אחד, שכתב כמה שירים והפיק לג׳סטין ביבר, אריאנה גרנדה ובלקפינק וכאלה. הוא כתב לי ואמר לי, ברגע שאתה בארצות הברית, דבר איתי, בוא נשב".

וגם קיבלת הצעה ל״אמריקן איידול״?

"כן. ממש שיחות פייסטיים ומלהקת בכירה שמדברת איתי בטלפון כל יום ודוחפת לי להגיע".

ולמרות זאת לא רצית להגיע.

״לא רציתי את זה. בדיוק בגלל זה. הדבר הזה שאמרת - זה עדיין לא היה אני. הדבר שהכי רציתי בעולם היה באמת להיכנס לאולפן, ליצור ולעשות את המוזיקה שלי. יכולתי לפרוש כנפיים ופתאום לעבור לארצות הברית ולאמריקן איידול ולשבת עם המפיקים שם ולהתחיל איזושהי דרך, אבל זה לא היה אני. זה לא דיבר אליי. זה לא קרץ לי. רציתי לעשות את זה פה.״

״העולם הגדול נורא מפחיד״

למה ישראל?

"העולם הגדול זה נורא מפחיד. דבר ראשון".

אבל כבר עשית רילוקיישן.

"עשיתי רילוקיישן, אבל גם ראיתי את התעשייה שם. בניגוד לארץ, שפה העוגה נורא נורא נורא קטנה וכולם נלחמים על כל פירור. שם פירור זה כמו להיות איי-ליסט פה. יש לך אנשים שעושים קריירות וממלאים אצטדיונים והכול, ואף אחד כנראה בארץ לא מכיר ולא יודע מי הם".

אז למה הרגשת שיש לך יותר מה להציע דווקא כאן?

״כי הרגשתי שאני בתור נתי, בתור הבן אדם שאני, הרקע שבאתי ממנו, המשפחה שבאתי ממנה, ה-DNA שלי - יש לי הרבה יותר מה להציע פה. הרגשתי ששם, כדי להצליח, באיזשהו מקום צריך לבנות איזו דמות. וזה משהו נורא נורא מסחרי, ולחשוב על הצד המסחרי. ופה בארץ יש את הלב. הלב מדבר. ככל שאתה יותר בן אדם אמיתי וככל שאתה יותר חשוף, יותר יאמינו לזה ויותר יראו את זה. אני לא חושב שזה אותו משחק כמו בחו״ל. אני חושב שפה העובדה שאני מגיע מבית חרדי והעובדה שאני חי את החיים שאני חי היום - לדברים האלה יש ערך מוסף הרבה יותר גדול. למי שאני יש ערך מוסף הרבה יותר גדול פה".

ליויאן מספר כי בעבר הרגיש פער בין המוזיקה שהוא אוהב לבין מה שנתפס בישראל כמוזיקה לגיטימית. "אחת הסיבות שגם לא כל כך עשיתי מוזיקה בעבר הייתה כי היה דיסוננס נורא גדול בין מה שאני אוהב לשמוע לבין המוזיקה בארץ. כל מה שלא היה טקסטים גבוהים, הגייה נכונה והכול נורא רהוט - כל מה שלא היה כזה נחשב לטראש. נורא זלזלו בפופ, נורא זלזלו באנרגיות של הפופ, בטקסטים של הפופ, בהכול.

"ואז אתה רואה את אותם אנשים שאומרים שזה זבל שרים כאילו '24 קראט מג׳יק', ואתה אומר, אם הייתי עושה שיר כזה בעברית, הייתי הופך למושא הצחוק של כל המדינה. אתה אומר לעצמך, למה יש פה את חרדת הקודש הזאת? ואני חושב שעם הזמן זה השתנה מאוד. זה גם משהו שנתן לי, לפחות מבחינתי, להרגיש שיש יותר מקום לזה. אני מרגיש שתרבות הפופ בארץ גדלה ואנשים יודעים להעריך את זה יותר. זה כבר לא טראש. לא שאין טראש, אבל טוב".

"הדרך היא היופי"

מה חסר לך כדי לפרוץ עוד יותר?

"תשמע, זה עכשיו הרבה עבודה קשה והרבה מזל. לנסות להגיע עם המוזיקה לכמה שיותר קהל ולנסות באמת להוציא את זה החוצה כמה שאפשר. לא יודע אם משהו חסר".

אז מה אתה מחפש?

"אני חושב שהדרך היא היופי. אחד הדברים שהכי מרתקים אותי במוזיקה ובאמנים זה לראות דרך. מוזיקה זה באמת משהו שהוא לא דומה לאף תחום אחר של אמנות. גם במשחק אתה משחק דמות. אתה יכול להתחבר לשחקן, אתה יכול לאהוב אותו מאוד, אבל בסוף אתה מקבל דמות על המסך. אני חושב שבמוזיקה יש משהו כל כך חשוף וכל כך כנה, שכל מי שרוצה לשמוע, כל מי שמוגדר כמעריץ או כמי שמעריך אותך או אוהב את הדרך שלך, זה כי הוא אוהב את מי שאתה בתור בן אדם. הוא אוהב את מה שאתה מביא ומה שאתה מייצג. וככל שאתה הופך את זה ליותר אישי, אתה באמת מספר על עצמך. אתה מספר על הדרך שלך. אתה רואה אמנים, גם את אד שירן וגם את ג׳סטין. אתה רואה אותם באלבומים הראשונים ואתה רואה אותם היום, וזה חלק מהדברים שמרגשים את הקהל.

״הקהל של ג׳סטין ביבר עבר איתו תלאות. הבן אדם היה ילד הפלא של תעשיית המוזיקה. ואז הבן אדם איבד את זה ופתאום נכנס לכלא. ופתאום עוצרים אותו על מרוצים באמצע לוס אנג׳לס עם הלמבורגיני שלו, ופתאום הוא היה ילד בעייתי. ואז הוא נפתח ומשתף בחרדות שלו. הוא משתף בזה ומשתקם. מתחתן ומביא ילד. ואתה ממש עובר מסע חיים עם האדם הזה. אני חושב שזה היופי. וזה גם אחד הדברים שאני הייתי צריך להזכיר לעצמי, ואולי גם פספסתי במהלך הדרך. הרבה זמן חיכיתי שזה יהיה מושלם. חיכיתי שזה יהיה הכי טוב שאני יכול להביא, וזה לא חייב להיות כך".

״לא רציתי את קיצור הדרך״

אולי בעצם חיפשת קיצור דרך.

"כן, חד-משמעית"

"לא בא לי יותר קאברים"

מתי נראה הופעות שלך?

"אני חושב שצריך להוציא עוד כמה שירים לפני שיש הופעות. אני לא רוצה לעמוד על במה ולעשות קאברים. עשיתי מספיק קאברים. לא בא לי יותר. בא לי לעשות את המוזיקה שלי. והשנה הזאת הייתה משמעותית כי באמת צברתי שירים שאני מאמין בהם, שאני אוהב אותם, שאני מתרגש לעלות על במה ולשיר אותם".

רגע מרגש נוסף בקריירה של ליויאן התרחש בחתונתו של הזמר שחר טבוך ובן זוגו, המפיק המוזיקלי אמיר אהרון. ליויאן עלה לבמה כחלק מהפתעה שטבוך הכין לבן זוגו, מבלי שאהרון ידע מראש על המופע. הוא ביצע עבורם את השיר "סוף העולם", שכתב יחד עם שותפיו ליצירה, ובנוסף הושמע באירוע השיר "כמה שמים". עבור ליויאן היה זה רגע משמעותי במיוחד, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה ביצע בחתונה שיר מקורי שלו, ולא קאבר. לדבריו, לראות את השניים רוקדים לצלילי השיר, שרים את מילותיו זה לזה ונמצאים ברגע המאושר בחייהם, היה עבורו "מרגש רצח".

יש שיר שאתה הכי אוהב?

״וואי, יש כמה. קשה. אני נורא אוהב את 'סוף העולם', את מה שעכשיו יצא".

את זה שרת בחתונה של שחר טבוך?

״כן".

יש סיפור מאחורי השיר?

"כן. זה היה ממש בשיא של איראן. ישבנו באולפן אני, אמיר, בן זוגו של שחר וסהר חגי, ופשוט כל מה שהיה סביבנו היה לחץ וחרדה. שירי מלחמה קודרים. מפרפרים בחדשות, סוף העולם, הכול דרמטי ודרסטי. אני אומר, אם באמת היה סוף העולם מחר, טוב לי. אני בזוגיות מאושרת, אני מוקף במשפחה, בחברים ובאנשים שאוהבים אותי ואני עושה את מה שאני אוהב לעשות. למה כל החרדה הזאת? בוא נכתוב שיר כיפי. בוא נכתוב שיר שיעלה לאנשים חיוך. כל אחד כתב את זה מהמקום שלו. אני כתבתי את זה על הזוגיות שלי. כל אחד כתב את זה, אני מניח שגם אמיר יכול להתחבר לזה וגם סהר, וניסינו להביא תוצר שכולם מתחברים אליו. אני חושב שגם זה שיר שאתה לא בהכרח צריך לקחת למקום של זוגיות. זה יכול להיות למיליון ואחד דברים. על לא להתעסק ברדיפה, וברגע לעצור ולהגיד תודה על מה שיש".

זה מתחבר גם לרדיפה אחרי כסף ותהילה?

״רדיפה אחרי הכסף, הרדיפה אחרי התהילה, רדיפה אחרי עוד, רדיפה אחרי עוד, עוד הישג, עוד מטרה, עוד יעד. כל אחד והרדיפה שלו.״

ואז אתה לוקח את השיר הזה ומבצע אותו בחתונה של שחר טבוך. איך נולדה ההופעה?

"זו הייתה הפתעה לאמיר. שחר ארגן את זה. עשינו את זה באופן מאוד מאוד סיזיפי כדי לנסות שהוא לא ידע כלום, והוא באמת לא ידע כלום. עד הרגע שעליתי לבמה לא היה לו מושג. הוא כאילו אמר שהוא חשד, אבל ראיתי את הפרצוף שלו כשעליתי והוא לא ידע. וזה הכי מרגש בעולם. עזוב שזה שחר ואמיר, אלה אנשים שאני מכיר ואוהב ואנשים מוכרים. בסוף אתה עומד שם על במה. אני עומד שם על במה ואני שר שיר שכתבתי בעצמי. מה זה בעצמי? עם שותפים לכתיבה, אבל שיר שלי. ברגע אולי הכי מאושר של זוג שיכול להיות, ואני רואה אותם שם רוקדים ושרים את המילים אחד לשני. שחר ואמיר, שניהם, הם הסתכלו אחד על השני וכאילו שרו את המילים והתכוונו לזה. זה ריגש אותי בטירוף.

"אמרתי, 'בוא׳נה, כתבנו את זה'. כתבנו את זה ועכשיו הזוג הזה מאושר ברמות והם רוקדים וחוגגים את האהבה שלהם, והם מדברים את המילים האלה אחד לשני כמו איזה דו-שיח כזה ביניהם. זה היה מרגש רצח".

אחרי החוויה הזאת, אתה רואה את עצמך נכנס לעולם החתונות?

"תשמע, לא הייתי רוצה להיות זמר חתונות. אבל זה מעניין אותי. זה אחד הדברים הכי מרגשים שיכולים להיות".

‏מה הפחד הכי גדול?

"לא למקסם את הפוטנציאל שלי. ‏בא לי להרגיש שעשיתי את הכי טוב שיכולתי".