יובל מנדלסון . צילום: דניאל אהרוני

סולן שייגעצ על "ניו יורק-רפיח": "הזדמנות לתפוס טרמפ עם הצעירים"

25 שנה אחרי אלבום הבכורה של שייגעצ, יובל מנדלסון עולה שוב על הבמה - הפעם בפסטיבל "רעש לבן" בקיסריה שמבטיח להיות חגיגה לחובבי הז'אנר • "זה מבחן כוח של הרוק בישראל מול אלפים"

[object Object]

כמו חברויות, חפצים או מוסדות, יש גם להקות שהן מבנה לשימור. ישות שגם אם אינה פעילה או מתפקדת באופן סדיר ורציף, היא משומרת מפאת חשיבותה התרבותית, ההיסטורית, החברתית - יש שיטענו אף הלאומית. זו דרך מסורבלת אמנם, אבל בהחלט לא חפה מדיוק, לתיאור הסטטוס של שייגעצ בשנים האחרונות, מהרכבי הרוק הבודדים ששומרים על גחלת הז'אנר כמעט שלושה עשורים לאחר שהוקמו.

"להקה למבצעים מיוחדים", מתאר אותה סולנה יובל מנדלסון, ומספק מפרט טכני כהסבר: "זה קורה אחת לשנה. הבסיסט שלנו, אבי מרקוביץ', חי את חייו בהונג קונג. בגלל זה אנחנו אוהבים לעשות אחת לתקופה איזו בוננזה שנתית כזו, והשנה היא תתקיים במסגרת הפסטיבל המקסים הזה".

"רעש לבן", צילום: פוסט הפסטיבל, יחצ

מרתון הופעות

האירוע המקסים האמור הוא "רעש לבן", אקסטרווגנזה מוזיקלית שהוגיה מכנים "12 שעות של פסטיבל רוקנרול", שתתקיים ב־9 באוקטובר בפארק העסקים בקיסריה. במסגרת "רעש לבן" יעלו ויופיעו על במת הפארק כמה מוותיקי הרוק הישראלי, כמו מופע הארנבות של ד"ר קספר, מוניקה סקס, וכאמור שייגעצ; שמות מאוחרים אך מבוססים כמו יוני בלוך, הילה רוח והראפר פלד; וזמרות, זמרים והרכבים צעירים יותר, בסגנון עלמה גוב, הזאבות, אריה רחמימוב (השחקן אלעד משה, המוכר גם כדימה XR) ולהקתו אריין מיידן.

עוד יופיעו במרתון ההופעות (קונספט שקצת נעלם בשנים האחרונות מהסצנה המוזיקלית, וחבל): הפסוליה של דייזי, מטאטא השמד, יובל גולד וילד. חדי העין ישימו לב שלא מדובר רק באמנים שיצירתם ניתנת לאפיון תחת ההגדרה המוזיקלית הקלאסית של "רוק", וזה פותח צוהר לדיון על מהו רוקנרול ב־2026, והאם מדובר יותר ברוח ובגישה מאשר במה שבעבר חייב שימוש בסמלים של הסצנה, גיטרות למשל.

"אני ראיתי ברשימת המופיעים כל מיני שכבות של זמן", אומר מנדלסון. "יש את מוניקה והקספרים, כלומר נציגים שפרצו בשנות ה־90. אחריהם אנחנו ויוני בלוך, נציגי המילניום, ויש גם את הילה רוח ועלמה גוב, שפרצו יחסית בעשור האחרון. אני מאמין שמדובר ברוח הדברים, אני לא מהמדקדקים ומהבודקים בציציות.

"בכל הרשימה כאן יש משהו מאוד משוחרר, אינטנסיבי ומרעיש, אלה גוונים שונים של הדבר. נראה לי שכל המופיעים משתלבים יפה מבחינת הרוח החיה, השובבה והצעירה שלהם, ולדעתי יבוא קהל צעיר. זה פלאי ומשמח בעיניי, כי רוב רובו של הקהל שלנו ושל השמות שברשימה לא נולד כשפרצנו. כלומר, אנשים לא באים להופעות כדי להיזכר איך הם היו כשהם שמעו את שייגעצ לראשונה, אין כאן ראייה רטרוספקטיבית, כי הם נחשפו לזה לראשונה רק לפני כמה שנים. זה קצת מזכיר לי את ערבי 'רוק עצמאות', זכרם לברכה, שתמיד היה כיף להופיע בהם פעם בשנה. זה היה כמו מבחן כוח של הרוק בישראל מול אלפים, וזה מה שמארגני הפסטיבל מתכננים לעשות פה".

שייגעצ, צילום: ליאור כתר

איש חינוך

בנובמבר הקרוב ימלאו 25 שנה לצאתו של "ניו יורק־רפיח", אלבום הבכורה של שייגעצ, שרבים ימצאו את שיר הנושא שלו, המנון רוק שהפך כבר קאנון בשלב זה, רלוונטי מתמיד גם כיום, רבע מאה לאחר צאתו. "היה בשיר הזה משהו שקורה בהרבה שירים טובים, והוא שלא ממש ברור אם אתה מדבר בו לאהובה, למדינה או לשתיהן יחד. הוא גם מתאר את מצבו של האיש הצעיר בעולם, ועכשיו - כשאני האיש הכי פחות צעיר בעולם - בשבילי לנגן את השיר הזה זו הזדמנות לתפוס טרמפ ולעלות על האופניים של הצעירים".

זה השלב שצריכים להזכיר שמנדלסון, פרט להיותו גם פודקאסטר שמנחה יחד עם דנה מודן את ההסכת "הבלתי מאוזנים" ("נפלתי גם אני בפח היקוש של הפוד", הוא מודה), הוא מורה לאזרחות ואיש חינוך בישראל. עם הבחירות המתקרבות, והמצב הלא אידיאלי של, ובכן, הכל כרגע בארץ, הוא דווקא לא איבד תקווה לגבי הנוער הישראלי ולא מאמין שאין לו עניין בפוליטיקה או תיקון חברתי.

"זה תמיד איזה קונפליקט מובנה במה שאני עושה, כי אני מרצה בפני קהל שבוי", הוא מתבדח. "אבל אני באמת רואה שבמובנים רבים לא הרבה השתנה. תלמידים עדיין לא רוצים להיות בבית ספר. ולמרות ההשמצות ומה שאמרו על הדור הזה, קראו להם דור המסכים והאפליקציות, זו לא חזות הכל. אני רואה אנשים שאכפת להם, מעורבים, מתנדבים. אין הבדל גדול בין הדורות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...