1.
אחרי שני אלבומים סבירים אבל לא יותר מזה, "Bon Jovi" מ-1984 ו-"
7800° Fahrenheit" מ-1985, בון ג'ובי סוף סוף עלתה לליגה של הגדולים עם אלבומה השלישי ופורץ הדרך, "Slippery When Wet", שראה אור היום לפני ארבעים שנה, ב-18 באוגוסט 1986.
התקליט, שהתברג בקלילות למקום הראשון במצעד האמריקני, הניב שלושה להיטי ענק, שנחשבים עד היום לכמה מהשירים החזקים של חמישיית הרוק (דאז) מניו ג'רזי, וככל הנראה האהובים והמוערכים ביותר שלה: "You Give Love a Bad Name", "Livin’ on a Prayer" ו-"Wanted Dead or Alive". שני הראשונים כבשו את צמרת מצעד הסינגלים המקומי, ואילו השלישי הסתפק במקום השביעי והמכובד. ההישגים האלה הפכו את "Slippery" לאלבום ההארד-רוק הראשון אי פעם שהחדיר שלושה סינגלים לדירוג עשרת הגדולים בארה"ב. ועוד לחשוב שהלהקה שקלה להתפרק אחרי האלבום השני, שלוש שנים בלבד אחרי שנוסדה.
2.
"Slippery When Wet" מכר ברחבי העולם קרוב ל-30 מיליון עותקים, כמחצית מהם בארה"ב, מה שגם הופך אותו לאחד מהאלבומים הכי נמכרים בהיסטוריה. הוא נחשב לאחד האלבומים המרכזיים שהכניסו את המטאל למיינסטרים, אם כי המקטרגים יטענו, אולי בצדק, שלא מדובר באלבום מטאל על מלא, אלא ביצירה יותר קלה לעיכול, מה שנקרא "Hair Metal" – תת-ז'אנר פופי שבו החברים מתהדרים בשיער ארוך שמוחזק במקום טוב-טוב עם ספריי ומתמקדים בחיצוניות שלהם לא פחות מאשר במוזיקה. ואן היילן וקיס, מחלוצות הזאנר, בטח היו גאות. ומי יודע, אולי הן גם קצת קינאו.
3. לפני שבחרו לקרוא לאלבום "Slippery When Wet", שקלה הלהקה להעניק לו את השם "Wanted Dead or Alive" – על שם השיר שיפוך לסינגל השלישי שלו. ג'ון ושות' אפילו הצטלמו לעטיפת האלבום כשהם מחופשים לבוקרים בסגנון של כרזת מבוקשים, ובסופו של דבר נעשה שימוש בגרפיקה ההיא לטובת עטיפת הסינגל. השם הסופי, "חלקלק כשרטוב" בתרגום חופשי, נבחר – כך מספרים – לאחר ביקור במועדון חשפניות בונקובר, קנדה, בתקופת ההקלטות. היום זה ככל הנראה לא היה עובר.
4.
בכמה שקיות השתמשתם? באחת בלבד, תודה. תמונת העטיפה הסופית של האלבום היא בעצם קלוזאפ של שקית אשפה רטובה, עם מילים שסומנו במים. זו פחות או יותר היתה בחירה של הרגע האחרון לאחר שתמונת העטיפה הקודמת – אשר הציגה אישה שופעת בחולצה צמודה רטובה – נפסלה מחשש שחנויות תקליטים בארה"ב יסרבו להציג אותה על המדפים. המהדורה היפנית המקורית של "Slippery", אגב, עדיין נושאת בגאווה את התצלום המקורי והשנוי במחלוקת.
5.
הלם: דזמונד צ'יילד, שהיה שותף לכתיבת כמה מהשירים הבולטים ב-"Slippery When Wet" וסייע מאחורי הקלעים להפוך אותו למוצר מסחרי יותר (הצליח לו), השתמש במנגינת הפזמון של שיר שכתב קודם לכן לבוני טיילר, אשר הלכה לעולמה בחודש שעבר. השיר, "If You Were A Woman (And I Was A Man)", הגיע רק למקום ה-77 בארה"ב, וצ'יילד סבר שהפזמון שלו היה מוצלח מכדי להתבזבז. לכן הוא מחזר את המנגינה, ובעזרתם של ג'ון בון ג'ובי וריצ'י סמבורה כתב סביבה שיר חדש לגמרי: "You Give Love a Bad Name". אחרי שתאזינו לשניהם, אין ספק שתמצאו דמיון רב בין השירים, במיוחד בפזמון. שיחוק. קצת פחות שיחוק: ג'ון, ריצ'י ודזמונד עבדו יחד על השיר, מכל המקומות שבעולם, דווקא במרתף בית הוריו של ריצ'י בניו ג'רזי, לצד מכונת כביסה ומייבש. חלב ועוגיות לפחות היו?
6.
ג'ון התלבט אם "Livin’ on a Prayer" הוא שיר מספיק טוב להיכלל באלבום, שכן ההקלטה המקורית שלו לא סיפקה את הבחור. מצד שני, ריצ'י האמין שיש לשיר פוטנציאל להפוך ללהיט ענק. בסופו של דבר הם התפשרו והקליטו אותו מחדש, עם קו בס אחר בביצועו של יו מקדונלד, שלא קיבל על כך קרדיט באלבום. לימים, מקדונלד החליף את אלק ג'ון סאץ' כבסיסט הקבוע של הלהקה.
7.
אי אפשר לדבר על "Livin’ on a Prayer" בלי להזכיר את צמד גיבורי השיר: טומי וג'ינה, בני זוג ממעמד הפועלים שמתקשים לסגור את החודש (ותודה למדיניות הכלכלית של רונלד רייגן). טומי חסר המזל עובד ברציפים ונפגע מהשביתה של האיגוד, ג'ינה עובדת כל היום בדיינר ומביאה הביתה את המשכורת, אבל העיקר שהיה להם אחד את השני, וזה הרבה בשביל האהבה. השניים הפכו לאחד מסימני ההיכר של הלהקה, ולימים הוזכרו גם בשיר "99 in the Shade" מהאלבום "New Jersey" מ-1988, וכמובן גם במגה להיט "It’s My Life" מתוך "Crush" משנת 2000. בנוסף, ג'ון טוען שגם "Born to Be My Baby" מ-1988 עוסק בזוג האוהבים האופטימיים, אף ששמם לא מוזכר בו.
ועוד דבר: בהתחלה דזמונד צ'יילד הציע לקרוא לבחור ג'וני, כך שהזוג יהיה "ג'וני וג'ינה", אבל ג'ון בון ג'ובי התנגד משום ששמו שלו ג'ון ולא רצה שהמאזינים יחשבו שהשיר עוסק בו. כך ג'וני הפך לטומי. בכל מקרה, מעניין מה איתם היום. חלפו 26 שנה מאז ששמענו מהם בפעם האחרונה.
8.
ג'ון כתב את "Wanted Dead or Alive" כשלא הצליח להירדם באוטובוס של הלהקה. באותה תקופה הוא סבר בינו לבין עצמו כי אורח חייהם של כוכבי רוק – נסיעות ארוכות ומתישות בין ערים מרוחקות המלוות בהתהוללות עד זריחת החמה – מזכיר את זה של פורעי חוק מבוקשים מהמערב הפרוע. לימים, המטוסים הפרטיים והחכורים החליפו את האוטובוסים, ואז כבר היה לסולן פחות על מה להתלונן.
9.
"Slippery When Wet" כולל יצירה מפורסמת נוספת של בון ג'ובי – הבלדה המתקתקה "Never Say Goodbye". השיר לא שוחרר כסינגל מסחרי בארה"ב ובשל כך לא היה זכאי להתחרות על מקום במצעד 100 הגדולים של הבילבורד, אך עדיין הסתנן למקום ב-11 במצעד הרוק האמריקני (והצליח במיוחד באירלנד, שם הגיע למקום הרביעי). אגב, ריצ'י סמבורה שר את אחת מהגרסאות הראשונות של השיר, שלא מצאה את דרכה לאלבום.
10.
איך הלהקה בחרה את עשרת השירים שיכללו באלבום, מתוך מאגר של בערך 30 הקלטות דמו? היא הזמינה כ-30 בני נוער ממסעדת פיצה מקומית לאולפן בסיירוויל, ניו ג'רזי, השמיעה להם את השירים ונעזרה בתגובות שלהם כדי לגבש את הרשימה הסופית. המבחן המאולתר זכה לכינוי "Pizza Pie Jury", וג'ון אף סיפר לימים שהילדים האלה למעשה עזרו לבחור את החומרים שנכנסו לאלבום. ותודה למעריצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו