בקלות היה יכול להיגמר אחרת": דוד ד'אור חוזר לתקרית האנטישמית בפולין

הזמר דוד ד'אור יפתח את חגיגות פסטיבל הכליזמרים, שיתקיים בצפת, במופע חגיגי עם גבריאל שוראקי וחברים.

העיר תתמלא בצלילים לאחר תקופה לא פשוטה שעברה על תושבי הצפון, ובפסטיבל ה־39, שיתקיים ממחר עד חמישי, יופיעו לצד ד'אור הרכבים, להקות ומוזיקאים, ובהם בר צברי במפגש עם הרכב "הלב והמעיין", ישי לפידות, תזמורות כליזמר, הרכבים בלקניים, אמני מוזיקת עולם ונגני ג'אז, פולק ומוזיקה יהודית, שימלאו במוזיקה גם את סמטאות האבן ברחבי העיר.

• המצעד הישראלי השנתי תשפ"ו של רדיו דרום בשיתוף "ישראל היום". הצביעו והשפיעו!

"הופעתי כבר כמה פעמים בפסטיבל הכליזמרים", משתף ד'אור בראיון ל"ישראל היום". "אני חושב שבמציאות של הקיטוב שנוצר, המוזיקה היהודית באה להזכיר לנו את השורש. ולמרות שהמילים הן אותן מילים כבר אלפי שנים, הלחנים מגיעים בכל הסגנונות. ברגע שאתה שומע את המוזיקה הזאת - היא מחברת לאותו מקום שורשי, מלכד ומאחד.

"גם בפסטיבל הזה אפשר לשמוע חיבורים מעניינים של לחנים ממקומות שונים בעולם, וזה מדהים לראות איך הכל מתחבר לאותו מסר. זה פסטיבל מרהיב של שלושה ימים, ואחרי כל מה שתושבי הצפון עברו - מגיע להם לשמוח, לרקוד ולהתרגש".

המסורת נמשכת

לצד הפסטיבל, ד'אור מתרגש לקראת אחת המסורות שביסס בשנים האחרונות, שכבר הפכה לתופעה: מופע סליחות גדול ומרגש, שבו הוא מארח אמנים ומזמין את הקהל למפגש מוזיקלי מיוחד, במגוון הסגנונות המוזיקליים שבתפילות עמנו, השזורים זה בזה לכדי תפילת ענק של האמנים והקהל.

השנה יתקיימו ארבעה מופעים (14-17 בספטמבר), שבהם ד'אור יארח את אביתר בנאי, אמיר דדון, משה פרץ ועמיר בניון, שיבצעו פיוטים וניגונים באווירה יהודית, לצד שיריהם המוכרים, בעיבוד ובהפקה מוזיקלית של ליעד גרושקה וד'אור עצמו.

"זו כבר ממש מסורת", הוא מספר בהתרגשות, "מופע הסליחות נערך לפני 15 שנה בקיסריה, וחיפשנו בית מתאים אחרי שעשינו מין ניסוי. זו היתה הצלחה כל כך גדולה, שבסוף ההופעה הקהל לא רצה ללכת הביתה ונשאר לומר סליחות.

"עברנו בכל מיני מקומות, והבית הכי טבעי ונכון בעיניי היה ירושלים. שם מוקפים בחומות העיר העתיקה, מתגודדים המון אנשים, ואחר כך כולם הולכים לכותל לתפילה. יש בזה משהו מזכך לומר סליחה ולהתחיל דף חדש ונקי. זו מסורת מרגשת, נכונה וחשובה, בעיקר עם כל העומס שכולנו חווים כל הזמן".

אבל המופע הזה לא מיועד רק לקהל דתי.

"ממש לא, זה לכל עם ישראל. אנחנו מארחים השנה אמנים מדהימים, משתדלים להביא מכל הסגנונות והכיוונים כדי ליצור איזו אחווה, חיבור של עם ישראל על כל גווניו. כל אחד שר את הלהיטים הגדולים שלו, כמובן באוריינטציה רוחנית יותר, אבל יש הרבה שירי סליחות שהם לא מהמקורות, כמו 'סליחה' של מתי כספי או 'סליחות' של יהודית רביץ.

"לצד הפיוטים והמזמורים שכולם מכירים, יש המון שירי סליחות לא מן הקדושה, וזה ממש הפך למיינסטרים. כשהתחלנו עם המופע הזה היו סליחות רק בבתי הכנסת, והיום אין עיר בארץ שלא עושים בה מופעי סליחות. אני מרגיש שזו זכות גדולה".

לא מנצחים אותי

כמי שהופיע המון בעולם, עד כמה 7 באוקטובר השפיע על הקריירה הבינלאומית שלך?

"מאז 7 באוקטובר אין כלום בעולם, ולאו דווקא בגלל שנאה, אלא יותר בגלל שזה מעורר כזאת מחלוקת שלאנשים לא מתחשק להתעסק עם זה. הקהל שלי בחו"ל לא היה רק קהל יהודי. אני מניח שיהודים בעולם כן מזמינים אמנים ישראלים, אבל אותי הזמינו חברות ומפיקים מקומיים מכל מיני מקומות בעולם. היום מבחינתם להביא אמן ישראלי זה כאב ראש לא קטן - הפגנות, סידורי אבטחה.

"ההופעה שלי בפולין לפני שנה היתה אמורה להיות מוגנת, כי פולין היא מידידותינו הקרובות, ובכל זאת הסתננו להופעה פעילים פרו־פלסטינים שישבו בשורה הראשונה והשפריצו עלי ועל התזמורת צבע אדום. זה בקלות יכול היה להיות משהו אחר".

נבהלת?

"האמת היא שלא - נעצבתי מאוד, כי הם לא מכירים אותי או את דעותיי, והעוול היחיד שלי מבחינתם זה שאני יהודי ישראלי. זה הספיק להם כדי לעצור את המופע. אני המשכתי אותו מלא צבע עד הסוף, 90 דקות, שבסופן כל הקהל רקד. אמרתי לעצמי ששני מורעלים שהעולם מאכיל ברעל לא ינצחו את 2,000 האנשים שקנו כרטיס.

"הקול שלי קצת נשבר, בעיקר בתפילות. זה כאב לראות את רשימת השירים עם כתמים אדומים שנראים כמו דם, ועוד בפולין, אבל החזקתי וחשבתי שזה התפקיד שלי כאמן, לא להישבר. היתה הופעה מדהימה".

מה עם חומרים חדשים? יש לך רצון להיכנס לאולפן?

"האמת היא שמאז 7 באוקטובר חטפתי שוק אמנותי, לא רק נפשי, וחשבתי: מה אני כבר יכול להגיד? כל מה שאגיד ייראה לי לא מספיק לתאר את החוויה. עכשיו כבר יש לי מה להגיד, ובקרוב גם אוציא שיר חדש, 'איפה את אהבה?', עם השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו".