מיכל אמדורסקי: "אני רואה קווים מקבילים ביני לבין מדונה"

כמה שבועות לאחר 7 באוקטובר, כשרוב הישראלים עוד היו עסוקים בהתמודדות עם טראומה קולקטיבית ומציאות חדשה, מיכל אמדורסקי עשתה את הדבר ההגיוני ביותר עבורה וטסה לברצלונה לחזות במופע של מדונה. היה משהו בחוויה של לעמוד בקהל עם דגל ישראל באותה תקופה, שנראה בעיניה נכון. לא שזה עבר בקלות, כפי שיספרו מאז עוד לא מעט כאלה שניסו להבליט סממן ישראלי במרחב החו"לי.

"היו לנו תאקלים תוך כדי ההופעה", היא מספרת. "אנשים בקהל ניסו להוריד את הדגל שלנו, אבל היו שם אנשי אבטחה שטיפלו בזה יפה. ביום האחרון גם נכנסנו ישר לתוך הפגנה מטורפת של פרו־פלשתינים, וזה היה מפחיד. אבל המופע הזה נתן לי כוח.

"מדונה דיברה על מה שקרה בארץ וחזרה על מנטרה של הכלה, הבנה, ליברליות. לי אישית ממש עזר לראות את המופע הזה, ואני שמחה שהתעקשתי לנסוע אליו. כולם אמרו לי 'איך את נוסעת לראות הופעה עכשיו?' אבל זה ממש איזן אותי והחזיר אותי למציאות שאין בה מלחמות דת, ואתה לא מרגיש ניצוד או שנוא בה בגלל שאתה יהודי או ישראלי".

סגירת מעגל

חוויית ההופעה ההיא הניעה את גלגליו הראשונים של "מדונה - מופע מחווה", מופע שאותו הגתה ובנתה, ושבמסגרתו אמדורסקי, עשרה נגנים חיים, 22 רקדנים ו־250 תלבושות עוברים דרך ארבעה עשורי להיטים של מלכת הפופ, ומספרים באמצעותם את סיפורה של אחת האמניות המשפיעות ביותר על תרבות המערב.

מפתה להגדיר את הספקטקל שבנתה אמדורסקי כסגירת מעגל עם הילדה שהיתה, אבל זה מעט יחטא לאמת או לפחות לא יהיה מדויק. "ההערצה הזו למדונה לא נמשכה עבורי רק כילדה וכנערה, היא נמשכת לאורך כל חיי", היא מסבירה. "זה התחיל משירים כמו La Isla Bonita' ,'True Blue'' ו'Papa Don't Preach'. אני זוכרת שכילדה בבית ספר לאמנויות בתל אביב הייתי יושבת עם מחברת בהפסקות ופשוט בונה כוריאוגרפיות לחברות שלי ולי, לשירים של מדונה.

"ראיתי את ההופעה שלה בפארק הירקון ב־1993, ואני זוכרת שהייתי בהלם. זה היה מופע מאוד תיאטרלי, ואני זוכרת שפשוט נשאבתי אליה ולכל מה שהיא מייצגת: לליברליות, לתעוזה שלה. זה מופע שמתחיל ברקדנית חשופת חזה שלובשת חוטיני אדום. נדהמתי מהקהל, שהיה פתוח, ליברלי, מקבל ומכיל את כל הדבר הזה. מדונה התנשקה עם אחת הרקדניות שלה על הבמה, ואנשים בקהל צרחו. אמרתי 'וואו, כזה מופע אני רוצה לעשות'".

מיניות? הצחקתם אותה

הקריירה המוזיקלית של אמדורסקי הושפעה לא מעט מהזמרת האמריקנית, וקל מאוד למתוח קו ישר בין חקר המיניות הפרובוקטיבית של מדונה בתחילת שנות ה־90 והאלבום "Erotica" לבין אחד השירים המזוהים ביותר עם אמדורסקי, "חייל שלי", שבזמנו עורר במחזותינו שיח סביב מידת הפרובוקטיביות המותרת בישראל השמרנית.

"אני רואה קווים מקבילים ביני לבינה. יחי ההבדל הגדול, כן?" היא אומרת. "יש הבדל עצום בינינו, אבל אני חושבת שכמוזיקאית וכאישיות ההצהרה שלי מאוד מקבילה לשלה ולמה שהיא מציגה על הבמה. לי היה קשה מאוד לפרוץ את הטאבו הזה. בהתחלה חשבתי שיקבלו אותי כמו שקיבלו אותה פה בארץ, אבל זה לא היה המקרה. לא הבנתי את הצביעות הזו ולמה לה מותר ולי לא.

"ולא שהגזמתי עד כדי כך, בסך הכל עליתי לבמה בזמנו עם בגד גוף. מה שעשיתי אז נחשב היום הדבר הכי טריוויאלי. זה מצחיק אותי כשאני רואה מיניות מתפרצת בקליפים של נועה קירל או אנה זק, נניח. אלה דברים שעם כל הליברליות שלי, אני לא הייתי מעיזה לעשות אז.

"היתה לי המנטרה הזו של פשוט לכבוש את המטרה ולהמשיך למרות רעשי הרקע, אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני חייבת לעצור. המלחמה האישית שלי מול הציבור והקהל הישראלי היתה מאוד קשה. כשזה הגיע ממדונה זה היה 'וואו', וכשזה הגיע ממיכל זה עורר סלידה ואנטגוניזם. זו היתה צביעות מבחינתי, אז אני שמחה שהיום יש לי אפשרות להעלות מופע כזה".

"מדונה - מופע מחווה" יתקיים ב־7.8 בבית ציוני אמריקה בתל אביב (מופע צהריים), ב־21.8 בהיכל התרבות בכפר סבא (מופע ערב) וב־28.8 בהיכל התרבות בראשון לציון (מופע ערב).