"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא הצהרה אופנתית: הסיבה המפתיעה לבגדים הצעקניים של אבבא

הצבעים העזים, הפאייטים הנוצצים והנעליים הגבוהות והמאוד לא נוחות לא נועדו למצלמות הטלוויזיה או לקהל – אלא לממשלת שוודיה

,עודכן
0השמעה
להקת אבבא , רויטרס
אי אפשר ללכת ככה בחוץ. להקת אבבא. צילום: רויטרס

להקת אבבא הפכה לאחת מהגדולות אי פעם, לא רק בזכות השירים. הניצחון באירוויזיון תרם כמובן, וגם המחזמר שקיבע את השירים כקאנוניים לנצח – אבל מה שכנראה הכי זכור מהם הוא הבגדים הססגוניים. הסיפור מאחורי החליפות והנצנצים על הלבוש של הלהקה השוודית מפתיע: לא מדובר בהצהרה אופנתית – אלא בפרצה במערכת המס השוודית.

אבבא'לה, איזה בגדים

בשנות ה־70 חוקי המס בשוודיה אפשרו לבעלי מקצוע להכיר בבגדי עבודה כהוצאה עסקית, אבל היה תנאי אחד חשוב: הבגדים היו צריכים להיות כאלה שברור מעל לכל ספק שהם לא משמשים לחיי היומיום, אלא אך ורק לעבודה. אם היה מדובר בבגדים שאנשים מסתובבים איתם ברחוב – רשויות המס לא היו מכירות בהם כהוצאה מוכרת.

המשמעות עבור אמנים כמו אבבא הייתה ברורה: ככל שהבגד נראה יותר כמו תחפושת ופחות כמו חליפת ערב רגילה, כך היה קל יותר להבהיר שהוא נועד אך ורק להופעות. התוצאה הייתה המראה שהפך לסימן ההיכר של אבבא: אוברולים נוצצים, פאייטים, שכמיות, מגפי פלטפורמה וצבעים שלא היה סיכוי לראות ברחוב.

עם זאת, זו לא כל הסיפור. שנות ה־70 היו תקופת השיא של אופנת הגלאם, וגם חברי הלהקה אהבו את הסגנון הבולט והראוותני. הטבת המס בהחלט עודדה אותם ללכת עד הסוף, אבל היא לא הייתה הסיבה היחידה למראה האייקוני שלהם.

שנים לאחר מכן הודה ביורן אוּלְבֵאוּס שהם “נראו כמו משוגעים”. כנראה שהוא צדק, אבל אותם בגדים משוגעים הפכו לחלק בלתי נפרד מהמותג של אבבא, והיום קשה לדמיין את הלהקה בלעדיהם.

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר