מיקי גבריאלוב: "השלטון פה רע מאוד, מקווה שהעם יבחר משהו יותר טוב"

בשירו החדש שיוצא היום, "חצי אור מהחלום", שר מיקי גבריאלוב "אחרי העשן, אחרי השריפה, הרוח מביאה תקווה חדשה, מתוך כל השברים צומחים בי השירים".

גבריאלוב, אחד היוצרים והזמרים הוותיקים והמוערכים בישראל, מוציא שיר אישי העוסק בהתמודדות עם משברים וכאב, אבל גם בבחירה להמשיך קדימה גם ברגעים הקשים.

השיר מתאר מסע פנימי של אדם המחפש את דרכו בין לילות חסרי מנוחה, ונע בין תחושת האובדן לרוח התקווה שלא כבתה. בראיון ל"ישראל היום" הוא מספר על תהליך היצירה ועל האופטימיות שעדיין מקננת בו גם כשהמציאות מעמיסה קשיים ומכאובים במדינה מורכבת.

"השיר הזה נכתב בעקבות החוויות שאנחנו עוברים במדינה, ואני באופן אישי עובר לאורך כל התקופה האחרונה - אם זה 7 באוקטובר, המלחמה, הניסיון, כמו שאני רואה אותו, להפיכה המשטרית.

"אני אדם שרוצה להיות אופטימי, אני אופטימי מטבעי, וחושב שהרעיון שיש חלום של תקווה ורצון לתקווה מביא את התקווה איתו. לכן אחרי כל השברים, הסדקים, צומחים בי השירים בצורה הזאת, וגם למרות שאנחנו נופלים ונשברים - אנחנו לא מתפרקים ורק מחכים ומוצאים תקווה ומאמינים שהרוח החדשה עוד תגיע אלינו".

אתה רואה מה קורה במדינה בשנים האחרונות. איך למרות המציאות המורכבת הזאת אתה מצליח לשמור על אופטימיות? רבים איבדו אותה.

"בלעדי האופטימיות הזאת לא אצליח לשרוד, לכן היא קיימת בי. המציאות ברורה - יש פחדים, חרדות, הרבה דברים. זה לא רק המלחמה שיכולה בכל רגע לפרוץ מחדש, או המלחמה הגדולה שפרצה ב־7 באוקטובר והשאירה כתם רציני אצל רבים מאיתנו שאיבדו את היקר להם מכל, ובכל זאת אני רואה אותם קמים ומנסים לשקם ולהשתקם. בלי הרצון לשקם ובלי האופטימיות לתקווה, אף אחד לא יוכל להשתקם.

"מה שקורה כרגע מלא סימני שאלה, ואי אפשר לדעת מה יהיה. אבל אני מאמין שאם האנשים פה רוצים לחיות בארץ ישראל בצורה נכונה וטובה, הם בטח מצפים לתקווה וחולמים עליה כמו ההמנון שלנו, ומייחלים שיבואו ימים טובים יותר, שנגיע למחוזות טובים יותר. נרחיב אופקים".

במדינה שבה יש אמנים שזועקים את שעל ליבם רק בשירים, לצד כאלה שלא חוששים להביע דעה פוליטית וחברתית באשר למציאות הישראלית, גבריאלוב מעולם לא הסתיר את עמדותיו ולא חשש להיות מעורב.

"כל אחד ומה שהוא מחליט. יש אמנים שרוצים לדבר ויש כאלה שלא, אבל כל האמנים הם אזרחים במדינה, ואם הם רוצים שיהיה פה טוב, הם צריכים להביע את דעתם. אם הם חושבים שדעתם לא חשובה - אין להם מה לכתוב את דעתם בשירים, אי אפשר להתחמק מהאמת הזאת", הוא אומר.

"אני אזרח במדינה, בעל, אבא, סבא, אכפת לי מהמדינה הזאת ואני אוהב אותה ורוצה לחיות בה בצורה טובה. אני לא יודע איזה שלטון יהיה פה, אבל השלטון שהיה ועדיין, הוא בעיני רבים, וגם בעיניי, שלטון רע מאוד. אני מקווה שבבחירות אנשים יבינו את זה ויבחרו משהו יותר טוב".

מחפשים נחמה

בעידן שבו הכל השתנה והמוזיקה הפכה לכלי תרפויטי לנפש ולגוף, עד כמה אתה מרגיש שגם ההופעות השתנו?

"קודם כל, אני שמח שאנשים מגיעים להופעה ושרים את השירים. יש בשירים האלה נחמה ואנשים שאוהבים את השירים שלי ומצטטים אותם, או משמיעים אותם בגני ילדים ובבתי ספר, מחפשים נחמה לנפש.

"דרך השירים הם מקבלים את זה, אם זה 'אמא אדמה', 'אני ואתה', 'עוף גוזל', 'אבא סיפור', שהפך מאוד פופולרי אצל הורים ששרים את זה לילדים, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, זה נותן נחמה והיום יש גם רצון מאוד גדול לבוא ולשמוע מוזיקה ישראלית שהם גדלו עליה, שמייצגת משהו - תרבות, אמנות.

"אנשים לא רוצים לשכוח את התרבות הזאת, לא רוצים שהיא תיעלם, זה מה שמקיים אותנו, ואת העבר הזה אסור לשכוח. אני מרגיש את זה בכל מיני הופעות, לא רק בהופעות שלי. אני שומע את זה גם מאמנים אחרים, וזה חלק מהנחמה של האנשים וחלק מהרצון שלהם להיות פה בארץ ולשמר את התרבות".

יש מחשבה להיכנס לאולפן ולעבוד על אלבום חדש?

"אני חושב על זה, כי אני בא מאסכולה אחרת, למרות שהיום יש גם צעירים שחושבים על זה ורבים מהם מוציאים אלבומים - אם זה נונו, ג'ימבו ג'יי, טונה ואחרים, שמוציאים אלבומי קונספט, וחשוב להם שתהיה אמירה כוללת ולא רק סינגל אחד.

"יש כאלה שמעדיפים להוציא רק סינגלים, אבל אמנים שיצרו אלבומי קונספט ממשיכים להוציא. אני אוציא אלבום כשיהיו לי כל החומרים. יש לי עוד שירים במגירה, ואני מתאר לעצמי שבסוף הם יתלכדו לקונספט של אלבום".