"זה לא היה ברגע אחד": ענבל רז פותחת הכל בריאיון חשוף

במשך שנים ענבל רז בנתה את עצמה צעד אחר צעד. עוד הרבה לפני שהפכה לאחת מיוצרות התוכן המוכרות בישראל, היא חלמה להיות זמרת. היא עברה אודישנים לתוכניות ריאליטי, ניסתה שוב ושוב לפרוץ לתעשיית המוזיקה, וכשלא מצאה את הדלת פתוחה - סללה לעצמה דרך משלה. הטיקטוק הפך לקרש הקפיצה, אבל מבחינתה הוא תמיד היה רק אמצעי להגיע אל היעד האמיתי: המוזיקה.

היום היא מממנת בעצמה את השירים, הקליפים וההפקות, מעורבת בכל פרט יצירתי, וממשיכה לבנות קריירה עצמאית ללא לייבל או מנהל מוזיקלי. אלא שבזמן שהיא משיקה מוזיקה חדשה ומנסה לממש את החלום שליווה אותה מאז גיל ההתבגרות, החיים האישיים שלה תפסו את מרכז הבמה.

הפרידה המתוקשרת מהזמר אלי חולי, אחרי ארבע שנות זוגיות, הפכה בין רגע לכותרת בכל אתר ולנושא שיחה ברשתות החברתיות. עבור רבים הם סימלו זוגיות יציבה, חברית ויצירתית, אבל מאחורי התמונות והסרטונים הסתתרה מציאות מורכבת הרבה יותר, כזו של תהליך ארוך, התבגרות הדדית והבנה שלפעמים גם אהבה גדולה אינה מספיקה כדי להמשיך לצעוד יחד.

בריאיון כן, חשוף ונטול פילטרים לפודקאסט "Stars" עם אסף הדר, רז מדברת על הקריירה, הכסף, עולם המשפיענים, החלום המוזיקלי, המחיר של החשיפה - ובעיקר על התקופה המטלטלת שעברה, ועל הדרך שבה היא מנסה למצוא מחדש את עצמה.

אני פוגש אותך בתקופה מאוד עמוסה. מקצועית, וגם אישית בעקבות הפרידה. איך את נמצאת היום?

"זו תקופה של עומס. יש שינויים והתחלות חדשות. אפילו דחינו את הריאיון בשבוע כי הרגשתי שאני צריכה עוד זמן לעכל. היום אני בטוב. למרות הכאב, יש גם רגעים של תקווה".

 לפני שהפכת לכוכבת רשת, בכלל חלמת על מוזיקה.

 "כל החלום שלי היה שמישהו יחתים אותי. ניסיתי שוב ושוב להבין איך נכנסים לעולם המוזיקה. כשהטיקטוק התחיל, הבנתי שיש פה הזדמנות. בהתחלה העליתי קאברים וזה לא עבד. רק כשהתחלתי להביא את עצמי באמת הכול התפוצץ".

ובכל זאת, את עדיין מרגישה שלא קיבלת את המקום שמגיע לך בתעשייה?

"אני לא מרגישה שמישהו נגדי, אבל גם לא קיבלתי חיבוק גדול מתעשיית המוזיקה. אין לי לייבל ואין לי מנהל מוזיקלי. אני מממנת לבד את כל השירים, הקליפים וההפקות במאות אלפי שקלים. יש זמרים שמקבלים הרבה יותר חשיפה ממני, אבל לפעמים הנתונים שלי בסטרימינג אפילו טובים יותר. אני מאמינה שגם ההכרה תגיע".

עוד לפני הרשתות ניסית את הדרך הקלאסית.

"כבר בגיל 16 הגעתי ל'אקס פקטור'. עברתי שלבים רבים ובסוף בכלל לא שודרתי. גם ב'הכוכב הבא' הרגשתי שזה לא המקום שלי. כשאני מרגישה שבוחנים אותי, היכולות שלי יורדות. אני מעדיפה להגיע לקהל בדרך שלי".

 את בכלל מתחברת להגדרה 'משפיענית'?

"פחות. אני אוהבת ליצור תוכן. לחשוב על רעיון, לצלם, לערוך ולהפיק. פחות מתחברת לזה שכל היום צריך לתעד את החיים. בשלב מסוים הרגשתי שאני מביימת את החיים שלי כדי שיהיו מעניינים לסטורי, וזה כבר לא אני".

"אין לי בעיה לדבר על כסף"

אחד הרגעים שרז רצתה לדבר עליו הוא לחשיפה הכנה שלה על הכנסותיה. בריאיון קודם סיפרה כי יש חודשים שבהם היא מרוויחה עד 100 אלף שקלים - אמירה שעוררה גל של ביקורת ברשתות. בריאיון הנוכחי היא מתייחסת לראשונה לסערה ומבהירה כי אינה מתחרטת על הדברים.

מתחרטת שאמרת את המשפט הזה?

"לא. אני לא מתחרטת. אני באמת עומדת מאחורי מה שאמרתי. אני חושבת שאם גבר היה אומר את אותו הדבר, התגובות היו שונות לגמרי. היו אומרים עליו 'כל הכבוד, הוא בנה את עצמו בשתי ידיו', שהוא בוס. אבל כשזו אישה שמדברת על כסף, במיוחד אישה שמרוויחה כסף או דורשת כסף, הרבה יותר קשה לאנשים לקבל את זה.

"תראה כמה קשה לאנשים לעכל את התחום של יוצרות תוכן ומשפיעניות, למרות שזה אחד התחומים היחידים שבהם נשים גם מובילות וגם מרוויחות יפה. לי אישית אין שום בעיה לדבר על כסף. אם הייתי אמא לילדה שעוקבת אחריי, הייתי שמחה שהיא תקרא ציטוט כזה. אולי זה ייתן לה את האומץ לבחור בדרך שלה, גם אם היא פחות בטוחה. יש נשים שנשארות במסלול שהן לא בהכרח מגשימות בו את עצמן, רק כי מפחיד לצאת מהקופסה.

"אני זוכרת שראיתי את רותם סלע אומרת בריאיון שהיא קיבלה מיליון שקל על קמפיין ושאם משלמים לה את הסכום הזה, כנראה שהיא שווה אותו. הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי: ככה אני רוצה להיות. אותו דבר עם נטע אלחמיסטר, שהיוותה השראה לנשים רבות לפתוח עסקים ולהפוך ליזמיות. אני חושבת שככל שנשים ידברו יותר על כסף, כך יהיה להן יותר נוח לדרוש את מה שמגיע להן. גם אני בתחילת הדרך לא הרגשתי בנוח. תמיד חשבתי שאני צריכה להוכיח את עצמי. היום אני מבינה שאם משלמים לי סכום מסוים, כנראה שיש לזה סיבה. אני רוצה שנשים ירגישו בנוח לבקש העלאה בשכר או לדרוש את מה שמגיע להן, בלי להרגיש שהן צריכות להתנצל על זה".

לצד התגובות על הסכומים, היו גם מי שטענו שיוצרי תוכן מרוויחים על חשבון העוקבים שלהם.

"ראיתי גם תגובות כאלה, של אנשים שכתבו 'עוד מוכרנית שמרוויחה על חשבון העוקבות שלה'. אני בכלל עושה קודי קופון, ואני לא מרוויחה על חשבון העוקבות שלי. בסוף לכל אחד יש את שיקול הדעת שלו להחליט מה לקנות ומה לא. התחום הזה לא שונה מתחומים אחרים. שחקנים עושים קמפיינים, דוגמניות עושות קמפיינים, זמרים עושים קמפיינים - ואף אחד לא מרים גבה. אז למה כשמדובר ביוצרי תוכן זה פתאום נתפס אחרת? אנשים רואים רק את הקמפיין, אבל לא רואים את כל העבודה שמאחוריו. הכסף הזה הוא לא על יום צילום אחד. אני עובדת כל יום - יוצרת תוכן, מצלמת, עורכת, חושבת על רעיונות. אם לא יהיו קמפיינים, אני פשוט אצטרך לעבוד בעבודה אחרת ולא אוכל להמשיך ליצור תוכן".

יש מי שטוענים שהכסף עלול לעוור יוצרי תוכן. בגלל שמדובר במקצוע לא יציב, יש לחץ לקחת כל קמפיין מתוך פחד שלא תגיע ההזדמנות הבאה.

"יכול להיות שיש אנשים שמרגישים ככה, אבל כשאתה עובד בתחום ומצליח, יש דווקא הרבה הצעות. בפועל אנחנו אומרים יותר 'לא' מאשר 'כן'. אנחנו בודקים את המוצר, את הקריאייטיב, את המסר וגם את התקציב. יש הרבה פרמטרים לפני שמחליטים לקחת קמפיין.

"קרה לי שכבר חתמתי על חוזה ואפילו צילמתי קמפיין, ואז ביקשו ממני להגיד דברים שלא הרגשתי איתם בנוח. ויתרתי על הקמפיין ועל הכסף, כי זה לא הייתי אני ולא רציתי לעמוד מאחורי המסר הזה. בהתחלה הייתה לי חרדה שאם קמפיין לא יביא מספיק צפיות, לא יעבדו איתי שוב. עם הזמן הבנתי שזה לא נכון. גם קמפיינים שפחות הצליחו הובילו לעבודה חוזרת עם אותם מותגים. מסתכלים על התמונה הרחבה.

"אני באמת חושבת שיוצרי תוכן לא יכולים לפרסם כל דבר. הקהל מכיר אותנו כל כך טוב שהוא מיד מזהה אם אנחנו לא אמיתיים. לכן רוב יוצרי התוכן שאני מכירה עובדים עם מותגים שהם באמת מאמינים בהם. בסוף גם הקהל מבין שתוכן ממומן הוא זה שמאפשר לנו להמשיך ליצור גם את התוכן האורגני שהוא אוהב לראות".

יש בכלל נחת נפש במקצוע הזה?

"לא באמת. אני בן אדם שאוהב יציבות, אבל בעולם הזה אין יציבות. אתה יכול לתכנן שנה שלמה ופתאום יש מלחמה, אין הופעות ואין קמפיינים. היו חודשים שלא נכנס שקל".

גם הקריירה המוזיקלית נעצרה.

"היה לי אלבום שלם מוכן לפני 7 באוקטובר, ועדיין לא יצאו כל השירים. גם הלייבל שעבדתי איתו נסגר בתקופת המלחמה".

"השיר קיבל משמעות אחרת"

רגע לפני שהחיים האישיים שלה השתנו, ענבל רז הוציאה שיר שנכתב דווקא בתחילת מערכת היחסים עם אלי חולי - בתקופה שבה האהבה הייתה בשיאה והעתיד נראה ברור. אלא שבין הרגע שבו נכתב השיר ועד לרגע שבו יצא לאור חלפו שנים, והמציאות השתנתה לחלוטין. כך נוצר מצב יוצא דופן: שיר אהבה אופטימי, שנולד מתוך זוגיות מאושרת, פגש את הקהל דווקא אחרי שהקשר הסתיים והעניק למילים משמעות חדשה לגמרי.

בדיעבד זה בטח מרגיש אחרת.

 "השיר נכתב לפני שלוש שנים מתוך אהבה גדולה. אחרי שנפרדנו הבנתי שאם לא אוציא אותו עכשיו - כבר לא יהיה נכון. פתאום כל השיר קיבל משמעות אחרת".

הפרידה המתוקשרת של ענבל רז עם אלי חולי סיימה פרק של ארבע שנות זוגיות שנראו מבחוץ כיציבות, יצירתיות ומלאות אהבה, אך כפי שהיא מתארת בראיון, מאחוריה התנהל תהליך שקט ועמוק של התבגרות אישית, שינויי זהות והבנה הדרגתית שהחיים המשותפים כבר אינם מתאימים עוד למסלול שכל אחד מהם מבקש לעצמו. לצד הפרידה עצמה, היא מתמודדת גם עם המחיר הכבד של חשיפה ציבורית - רגעים אינטימיים שהפכו לכותרות עוד לפני שעובדו, תגובות בלתי פוסקות מהקהל ותחושת חשיפה רגשית כמעט מוחלטת, כאשר הפרטי ביותר הופך לציבורי, ובתוך כל אלה היא מנסה לאסוף את עצמה ולנסח מחדש את זהותה כאדם, כיוצרת וכאישה שנעה בין אהבה שהסתיימה לבין קריירה מוזיקלית שממשיכה להתפתח.

היו לא מעט אנשים שאמרו שהפרידה שלכם ריסקה להם את כל התפיסה על אהבה

"באמת הרבה מהתגובות היו 'אני כבר לא מאמין באהבה'. אבל דווקא אני יכולה להגיד שהזוגיות הזאת גרמה לי להאמין באהבה יותר. היא הגיעה אחרי קשרים שלא היו בריאים. הייתה בהם אהבה, אבל לא הייתה חברות אמיתית, והיו בהם גם אלמנטים של רעילות. אלי היה החבר הכי טוב שלי והשותף שלי, וזה מה שהיה שונה. למדתי שאהבה יכולה להיות גם חברות אמיתית, וגם כשנפרדים אפשר עדיין לרצות שיהיה לבן אדם השני טוב. זה עצוב כשקשרים נגמרים, אבל זה לא מוחק את כל הטוב שהיה בהם.

"אני גם חושבת שככה הקהל צריך להסתכל על זה. לא שיקרנו לאנשים. אף פעם לא עמדנו מול המצלמה והעמדנו פנים. פשוט אף זוג לא פותח מצלמה באמצע ריב. כמו שאני אעדיף להצטלם כשאני מאופרת ומסודרת ולא כשאני בבית בלי איפור – זה לא אומר שאני משקרת. אני עדיין מאמינה באהבה, ואני חושבת שגם אנשים צריכים להמשיך להאמין בה".

זה לא גרם לך להטיל ספק בעצמך? לחשוב שאולי את כבר פחות יודעת מה את רוצה? 

"אני חושבת שבחיים אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו. עם השנים אנחנו מבינים יותר מה נכון לנו ומה פחות. למדתי המון מהקשר הזה וגם השתפרתי בתוכו כאדם. לא היה רגע אחד או אירוע אחד שסיים את הקשר. לא הייתה בגידה ולא היה פיצוץ גדול. פשוט החיים קורים, אנשים מתבגרים, משתנים, וגם זוגיות משתנה. לפעמים מגיעים יחד להבנה שזה כבר פחות מתאים. אחרי ארבע שנים אני יודעת הרבה יותר טוב מי אני בתוך זוגיות ומה אני מחפשת. יש המון דברים שאני לוקחת איתי מהקשר הזה ורוצה שיהיו גם בעתיד, ויש גם דברים שפחות. כמו בכל מערכת יחסים בחיים, אתה לומד ומתפתח.

"יש אנשים שיגידו שארבע שנים זה בזבוז זמן, אבל אני ממש לא רואה את זה ככה. אני מסתכלת על זה ואומרת איזה מזל שהיה לי קשר כזה, ושעכשיו אני יכולה לדייק את עצמי. למדתי שזוגיות יכולה להיות גם חברות, גם משפחה וגם שותפות. מבחינתי הכול היה מדויק, ואני מאמינה שהקשר הבא יהיה אפילו יותר מדויק עבורי".

אמרת "הקשר הבא".

"אנחנו לא רוצים קשרים הבאים. קשר הבא. אני מפה לחתונה".

רז שיתפה שבמהלך ארבע שנות הזוגיות השתנתה כמעט בכל היבט של חייה - לא רק בזוגיות, אלא גם בקריירה ובחיים האישיים.

הרגשת ששינית את עצמך במהלך הזוגיות?

"אני חושבת שאנחנו משתנים כל הזמן. בארבע השנים האלה החיים שלי השתנו מכל הבחינות - הקריירה, הזוגיות, החיים האישיים. זו הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי על בן אדם כעל המשפחה שלי. גרנו יחד, עברתי לגור לבד, חוויתי דברים שלא חוויתי קודם. אני רוצה להאמין שאם בן אדם לא משתנה בארבע שנים, אז משהו לא נכון. ברור שהשתניתי, ואני חושבת שלטובה".

עד כמה הקשר הזה ביגר אותך?

"מאוד. למדתי להיות שם בשביל אדם אחר, להכיל יותר, להבין מה זה באמת לחיות עם בן זוג. עד אז גרתי עם אמא שלי, ופתאום יש אחריות – לבית, לחשבונות, לתקלות, לחיים משותפים. אתה כבר לא חי רק בשביל עצמך. אלו היו ארבע שנים של המון שינויים, מכל הבחינות".

את שלמה עם הדרך שעברת עד היום?

"כן. אני לא מאמינה בלהסתכל אחורה ולהגיד 'לא הייתי שלמה'. גם אם היום הייתי עושה דברים אחרת, אז לא הייתה לי התבונה שיש לי היום. הדבר היחיד שאני באמת מתחרטת עליו הוא שלא השקעתי את הכסף שלי מוקדם יותר. אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי אומרת לעצמי: אל תשאירי כסף בעו"ש. תשקיעי אותו. אני באמת רוצה להגיד את זה לצעירים - תשקיעו כסף. אפילו בקרן כספית. רק היום דיברתי עם היועץ הפיננסי שלי ואמרתי לעצמי: איך לא עשיתי את זה קודם? אין לי מכונת זמן, אז לפחות אני יכולה להגיד את זה לאחרים".

אחד הרגעים הקשים ביותר עבורה לא היה דווקא הפרידה עצמה - אלא העובדה שהפכה לכותרת עוד לפני שהספיקה לעכל אותה בעצמה.

מעבר לפרידה עצמה, היו גם כל השמועות והפרסומים. איך מתמודדים עם זה?

"זה היה אחד הדברים הכי קשים. תמיד כששיתפתי את החיים שלי, זה היה בשליטה שלי. הפעם זה ממש לא היה בשליטתי. כמה חודשים לפני הפרידה היה בינינו משבר. כמו כל זוג, החלטנו לקחת כמה ימים בנפרד. יום אחרי כבר התקשרו אליי כדי לבקש אישור לפרסם שנפרדנו. באותו בוקר גם הוצאתי שיר, והייתי צריכה לנגב את הדמעות ולהמשיך כאילו הכול רגיל, למרות שבכלל עוד היינו יחד ועברנו את המשבר.

"כשהפעם באמת נפרדנו, ביקשנו שרק המשפחה והאנשים הכי קרובים יידעו. רצינו רגע לעכל את זה לפני שזה יוצא החוצה. ואז חזרתי מקפריסין, אמא שלי ואחותי קישטו לי את הבית ליום ההולדת, ישבתי לבד בסלון עם הבלונים והבנתי שאני אפילו לא יכולה להזמין חברים, כי כולם ישימו לב שאלי לא שם. באותו רגע הסוכן שלי שלח לי הודעה שהידיעה עולה. הבנתי שאין יותר שליטה. ניסינו לבקש שייתנו לנו עוד קצת זמן, אבל זה לא קרה. אני גם מבינה את הצד השני - זו העבודה שלהם, ואם הם לא יפרסמו, מישהו אחר יפרסם. אבל זה קשה לראות ידיעה על החיים שלך לפני שבכלל עיכלת אותם".

ברגע הכי קשה שלך, את חשופה בעיניי כולם.

"אני חושבת שהרגע הכי קשה היה כמה ימים אחרי שזה פורסם, כשיצאתי בפעם הראשונה למקום ציבורי. הרגשתי שכל מי שמזהה אותי יודע שכואב לי. אולי זו הייתה רק התחושה שלי, אבל הרגשתי שכל מבט אומר 'אנחנו יודעים'. אחר כך גם באירועים כולם שאלו 'איך את?', וזה בא ממקום טוב, אבל לפעמים אתה פשוט לא רוצה שכולם יראו את הפצע שלך".

כמה פעמים ניסיתם להציל את הקשר לפני שהחלטתם להיפרד?

"לא היו אצלנו פרידות וחזרות. זו לא הייתה מערכת יחסים כזאת. אבל כן הייתה תקופה ארוכה של מחשבות וניסיונות. זו לא הייתה החלטה אימפולסיבית. כל אחד מאיתנו באמת עשה את הכי טוב שהוא יכול. בסוף, כשאתם גם החברים הכי טובים אחד של השנייה, מגיע רגע שבו צריך לקבל החלטה בוגרת ולהבין שניסינו, ושאולי הדבר הכי טוב לשנינו הוא להיפרד. גם זו הייתה החלטה שנעשתה מתוך אהבה.

"אחרי שחוויתי קשר כזה, אני אפילו מסתכלת אחרת על ההורים שלי שהתגרשו. פעם זה נראה לי בלתי נתפס לפרק חיים משותפים, והיום אני מבינה שלפעמים זו דווקא ההחלטה הנכונה. לפעמים מצליחים ולפעמים לא".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת מהקשר הזה?

"שאהבה צריכה להיות קודם כול חברות. קודם כול החבר הכי טוב שלך, ורק אחר כך כל השאר"

לא חשבת לחזור לגור אצל ההורים?

"לא. נשארתי בדירה. אני מאוד אדם של בית. אבל למוח לוקח זמן להתרגל. הייתי יוצאת מהמקלחת ובאופן אוטומטי חושבת לקחת חולצה מהארון שלו כדי לישון איתה, ואז נזכרת שאין שם שום דבר. לוקח זמן לאתחל את המוח ולהתרגל למציאות חדשה".

הרגשת שאת צריכה לקחת הפסקה מהמוזיקה?

"המון פעמים. אבל אני בן אדם מאוד דוהר. גם כשקשה לי אני ממשיכה. זה שדחיתי את הראיון בשבוע היה בכלל לא אופייני לי".

למה דווקא הפעם?

"כי זה היה עדיין טרי. הכול היה מאוד אמוציונלי והרגשתי שאני צריכה רגע לעצור. גם עכשיו, כשאני מדברת על זה, זה עדיין שם. כל יום מביא איתו משהו אחר. היו ימים שכל מה שרציתי היה להישאר בבית, לראות סדרות, לבכות, להיות עם האנשים שאני אוהבת. אבל בסוף דווקא השגרה עזרה לי. לפגוש אנשים, לעבוד, להתעסק בעוד דברים - זה עשה לי טוב".

מה חשוב לך שאנשים ידעו עלייך כמוזיקאית?

"אני לא בטוחה שאנשים מבינים עד כמה אני מאחורי הכול. הכול חשוב לי - מהצבעים בקליפ ועד עיצוב עטיפות השירים. אפילו המפיקה של הקליפ אמרה לי: 'ענבל, הכול חשוב לך'. והיא צדקה. הכול באמת חשוב לי. אני מעורבת בכל פרט - בהפקה, במילים, בעיצוב, בכל החלטה קטנה. כשאני מוציאה משהו, זו אני במאה אחוז. הייתה מחשבה על כל פרט.

"חשוב לי שהקהל יקבל את התוצר הכי טוב שאפשר. גם כשמדברים על כסף, חשוב להבין שאני משקיעה אותו בחזרה במוזיקה - כדי שההפקה תהיה הכי טובה, שהקליפ יהיה מושקע, שהשירים יישמעו איכותיים ולא מתפשרים. אני עושה גם הרבה הקרבות כדי שזה יקרה, כי בסוף אני רוצה שכל מי ששומע שיר שלי ירגיש שקיבל את הדבר הכי טוב שיכולתי לתת".