הזמרת הגדולה חושפת: זו הסיבה האמיתית שגרמה לי לעזוב את הארץ

לא פחות מ־26 שנים חלפו מאז השיר האחרון שהוציאה רותי נבון, שיר שיצא בשנת 2000 בשם "במסע אל עצמי" למילותיו של אהוד מנור ועם הלחן של קובי אשרת. מאז בחרה הזמרת הוותיקה להניח למוזיקה, ובשנים האחרונות חיה עם משפחתה מעבר לים.

עתה, לאחר הפסקה ממושכת, היא מוציאה את השיר "חוברת אל הבערה" שאותו כתבה המשוררת גילה לפידות כחלק מפרויקט מוזיקלי חדש בשם "ריקוד החיים", שבו חוזרת נבון לשתף פעולה עם קובי אשרת, שהלחין את מילותיה של לפידות.

הפרויקט מורכב משירים שכתבה לפידות והלחין אשרת, שאף מבצע בו שיר משותף יחד עם קובי רכט. עם המשתתפים בפרויקט לצידה של נבון נמנים גם אילנית, עוזי פוקס, עדנה גורן, יהודה אליאס, חני נחמיאס וגילן שחף. בחודשים הקרובים עתיד לעלות מופע בימתי חד־פעמי עם השירים, שבו ישתתפו חלק מהזמרים.

בראיון ל"ישראל היום" מביתה שבמיאמי, נבון מספרת על החיבור עם אשרת ועל הכעס והאכזבה מתחנות הרדיו, שלדבריה לא משדרות שירים חדשים של אמנים ותיקים, וגרמו לה לבחור לעזוב את המוזיקה.

"השיר הזה יוצא לכבוד קובי אשרת, וזה השיר הראשון שאני מוציאה מאז 'במסע אל עצמי', כי אחרי שהוצאתי אותו גיליתי - לא נעים להגיד - שתחנות הרדיו לא נותנות קרדיט לזמרים ותיקים. לא מכבדות אותנו. יש המון זמרות ותיקות מצוינות, והן בוחרות אחת או מקסימום שתיים לפרגן להן. הזמרות הוותיקות לא מושמעות עם שירים חדשים - אז למה שאשקיע ואוציא מאות אלפי שקלים להקלטות אם אני יודעת שלא ישמיעו אותן?".

אבל כיום, לצד תחנות הרדיו יש גם ספוטיפיי, יוטיוב, רשתות חברתיות. יש הרבה דרכים להפיץ מוזיקה.

"נכון, ועכשיו באמת יש לי מנהל שעשה לי ערוץ יוטיוב שלי ומנהל אותו - אסי סופר. הוא גאון. הוא פתח ערוץ והעלה בו 50 שנה של כל העבודות שלי, ועכשיו התחנות יכולות ללכת ליוטיוב ולהוציא משם אם בא להן. אגב, אני חושבת שכיום משמיעים אותנו הרבה יותר, אבל עדיין אני מרגישה שזמרים ותיקים זוכים לסוג של התעלמות. אנשים מספרים לי שמשמיעים אותי בגל"צ וברשת ג' - אבל אלה תמיד יהיו הלהיטים שלי, לא ישימו משהו חדש.

"'במסע אל עצמי', שיר יפהפה שלי עם קובי אשרת, לא משמיעים אותו. זה דבר מטורף בעיניי, שחושבים שאם ישמיעו משהו חדש של זמרות ותיקות זה לא יעבוד. שמעתי את זה מהמון חברות שלי, זמרות ותיקות מפורסמות מאוד, שאומרות שהן השקיעו מאות אלפי שקלים על אלבומים ולא זכו להשמעה שלהם. אז החלטתי שאני לא צריכה ולא עושה את זה יותר".

"אוהבת את הארץ"

כאמור, נבון בת ה־75 בעלת הקול האדיר, שבשנות ה־70 היתה אחת הכוכבות ההכי גדולות בארץ וכיכבה גם במחזות זמר, חיה במיאמי כבר כמה שנים, והחלום שלה לעשות מוזיקה בישראל הלך והתרחק. "אני נמצאת פה בגלל הבנים והנכדים, וכיף לי פה בגלל המשפחה שלי, אבל אני אוהבת את הארץ כל כך, והיה לי מאוד קשה לעזוב אותה. מצד שני, הרגשתי שאני חייבת להיות עם המשפחה שלי לעת זקנה".

ואין בך געגוע לבמה? למפגש עם הקהל?

"בטח שיש לי, אבל זה משהו שיכולתי לעשות רק בארץ. הייתי צריכה לקבל החלטה, ולא היתה לי ברירה. לפני שלוש שנים עברתי לארה"ב, ולמרות שאפשר להופיע פה לישראלים - בינתיים לקחתי חופשה לעצמי. אני מלמדת פיתוח קול, ויש מצב שאתחיל להופיע פה בעתיד".

השיר הזה יוצא כמחווה לקובי, שיש ביניכם היכרות רבת־שנים.

"נכון, הקשר בינינו מאוד הדוק, גם עם אשתו עדה. אנחנו אוהבים זה את זה כמו משפחה. עשינו הרבה דברים יפים יחד במשך השנים. כשהיינו צעירים ויפים עשינו את 'ראש כרוב', שהיה הצלחה, ואחרי שיצאתי לעולם עם 'אל תקרא לי שחור' ופנו אלי הרבה יוצרים שרצו לכתוב לי - גם קובי רצה, והוא כתב לי את 'גשם בעיתו', שעם הזמן הפך ללהיט. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלו, ואני מאוד אוהבת אותו. הייתי אמורה להשתתף במופע, אבל לצערי אני לא חושבת שאצליח להגיע".

אפרופו השירים שנכתבים כיום - עד כמה את מחוברת למה שקורה במוזיקה הישראלית? האם אפשר בכלל להשוות למה שנכתב ונשמע בדור שלך?

"אני מאוד מחוברת, אני צופה רק בטלוויזיה ישראלית מבוקר ועד ערב, ואני מכירה את המוזיקה שיש בארץ. יש דברים יפים, ויש גם הרבה דברים שלא יישארו, שירים סתמיים. יש לנו זמרות וזמרים מצוינים, אבל כמו בארה"ב, כיום יש במוזיקה הרבה דברים שלא יישארו נכסי צאן ברזל. הם לא משמעותיים. יש לנו זמרות מדהימות ונהדרות כמו מירי מסיקה, קרן פלס, שירי מימון ואגם בוחבוט, והמוזיקה שלהן תישאר - אבל שירים שמוגדרים להיטים עכשיו לא יחזיקו, כי הם לא נכנסים לנשמה".

"למה הרוע הזה?"

יש סיכוי שנראה אותך מופיעה שוב בארץ?

"כרגע זה לא על הפרק, אבל אני מאמינה שזה יקרה אם אני אחיה", היא צוחקת. "ברוך השם, הקול שלי נשאר אותו הדבר, ואם ירצה השם אני אבוא. בינתיים אני בהלם ממה שקורה בארץ, אני לא מבינה מאיפה זה הגיע. אנחנו היהודים אמורים להיות אנשי חסד, שאוהבים זה את זה, ועכשיו אנחנו כבר לא משפחה".

כאמנית ישראלית בחו"ל, את מרגישה כיום אנטישמיות?

"לא באזור שלי, אבל אני לא מתייחסת בכלל לאנטישמיות, אלא למה שקורה בינינו לבין עצמנו, ששונאים זה את זה. למה הרוע הזה? יש שמאל ויש ימין - יופי, אבל מה זה הטירוף הזה? אני מתפללת שיהיה שלום ונאהב זה את זה".