זו תקופה מרגשת ורבת פעלים בחייו של הראל מויאל. היום הוא יוציא סינגל חדש מתוך מה שעתיד להיות אלבום האולפן הראשון שלו זה 14 שנה (אם לא מחשיבים אי.פי אחד באמצע).
כשהוא לא מקליט, הוא מתכונן לתפקיד שאליו לוהק במחזמר "בת הים הקטנה" לצד חני נחמיאס וזוהר קלבר, ובשבוע שעבר השתתף באירוע התמיכה השנתי לישראל שהתקיים בניו יורק.
"קודם כל אני חייב להגיד שזו היתה אחת ההופעות הכי מרגשות, מחזקות ומעצימות שהיו לי בכל החיים, במיוחד בתקופה הנוכחית עם כל האנטישמיות שיש בארה"ב", הוא מספר לנו אחרי המצעד, כשהוא כבר נמצא בנאשוויל - בדרכו לבקר באחוזת גרייסלנד של גיבורו אלביס פרסלי.
"לא ביקרתי בארה"ב כבר ארבע שנים, ובתקופה הזאת בהחלט השתנו דברים. כששואלים אותנו מאיפה אנחנו באים, ואנחנו עונים 'ישראל', אז אנשי הדור הצעיר קצת מעקמים את הפרצוף. אלה מיקרו־הבעות, הם לא מראים את זה ממש, אבל הדור היותר בוגר דווקא תומך בנו".
חששת להופיע באווירה הזו?
"יש הרבה אנטישמיות. גם תוך כדי המצעד ראינו הפגנות ובלגן, אבל זה לא הרגיש לי מסוכן. למרות שהזהירו אותנו וביקשו מאיתנו להצניע סממנים יהודיים או ישראליים, אבל בסופו של דבר זה מצעד שחוגג את ישראל וכולם מנגנים שירים בעברית.
"היתה אבטחה מאוד גדולה, סגרו את כל הרחובות מסביב לשדרה החמישית. אני יכול להגיד שהיתה הרגשה מאוד בטוחה ושמחה. כאילו הביאו את יום העצמאות של ישראל לניו יורק".
לראשונה ראש עיריית ניו יורק החליט לוותר על האירוע.
"דווקא בגלל זה, או בזכות זה, הגיעו הרבה יותר אנשים השנה. כי זה עצבן לא מעט אנשים. אתה יודע מה? טוב שהוא לא הגיע. מי שלא אוהב אותנו - לא צריך להיות שם.
"נסענו במשך כמעט שלוש שעות על המשאית של המצעד ושרתי מול כמות אנשים שלא נגמרת. זה היה המצעד הכי גדול אי־פעם שהיה פה בניו יורק, הגיעה אליו כמות של אנשים שאפילו המארגנים והקונסוליה שהזמינה אותנו היו המומים ממנה ומההתגייסות של כולם".
סוג של קאמבק
עברו 22 שנה מאז הגמר ההוא של "כוכב נולד", שבו זכה מויאל במקום הראשון וניצח את קרב ההראלים הגדול מול הראל סקעת.
אבל גם אם מויאל לא יסכים עם ההגדרה "קאמבק", גם הוא יודה שפרק הזמן שעבר מאז שהוציא אלבום שלם משיריו קצת גרם לו לטוס מתחת לרדאר. כעת, חמוש בצוות ניהול חדש ואנרגיות מחודשות, הוא נכון לכבוש את העולם שוב.
הוא יתחיל לעשות זאת ב־11 ביוני במועדון הגריי בתל אביב, שם ישיר משיריו הישנים לצד אלה החדשים. אחד מהם הוא "גיבור מנייר" – שיר על פרידה, קשר במשבר ונטייתם של גברים לפעול מתוך אגו ולא עם הלב.
השאלה המתבקשת, למשמע מילות השיר (שאותן כתב הראל ללחן שכתבו הוא ונדב אסולין) היא אם מדובר בשיר ביוגרפי, שעוסק בזוגיות שלו עם שמרית, אשתו ובת זוגו מאז שהיו השניים נער ונערה.
הכל בסדר עם שמרית בבית? מילות השיר מדאיגות קצת.
"אני שמח שאתה שואל, כי היא פה לידי. אני לא צריך לחוות משהו כדי לכתוב עליו. גם כתבתי שיר בשם 'India' ואף פעם לא ביקרתי בהודו, רק שמעתי עליה מסיפורים של חברים וראיתי את האופן שבו היא השפיעה עליהם.
"אני בדרך כלל לא אוהב לספר יותר מדי על השירים שלי, כדי לתת למאזין לקחת אותם למקום שלו, אבל אני יכול להגיד שאני, כאדם עם ניסיון, מייעץ להרבה חברים קרובים שלי על כל מיני עניינים של זוגיות, בשל הזוגיות ארוכת השנים עם שמרית.
"וגם השיר החדש נכתב בהשראת הרבה סיפורים ששמעתי. יש לי גם בן דוד בתהליך גירושים. דרכם הבנתי שלנו, הגברים, יש מן עניין כזה של אגו. גם אם אנחנו אוהבים עד הסוף, גם אם הקשר נמצא על סף קריסה, האגו איכשהו מנצח את הרגש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו