אני כבר 28 שנים בתעשיית המוזיקה. 28 שנים של אולפנים באמצע הלילה, הופעות שלא נגמרות עד הבוקר, אמנים צעירים שאף אחד לא האמין בהם ופתאום הפכו לפסקול של מדינה שלמה. 28 שנים שבהן למדתי לזהות רגעים נדירים, רגעים שבהם אתה עומד בתוך קהל ומבין שמשהו גדול קורה מול העיניים שלך. לא עוד טרנד חולף, לא עוד אופנה זמנית, אלא שינוי אמיתי. מהפכה תרבותית.
בסוף השבוע האחרון הייתי בפסטיבל Genesis. הצטרפתי לבניה ברבי שהופיע שם עם הפרוייקט המוזיקלי האלקטורני Novaya. עמדתי שם והסתכלתי על אלפי צעירים רוקדים, ראיתי את הדור הבא חי את הרגע בצורה טוטאלית. הסתכלתי על הבמות, על הדי ג'יי, על האמנים, ההפקה, האנרגיה בקהל - ובעיקר הסתכלתי על הדור הבא. פתאום הבנתי בצורה הכי ברורה שאלה האנשים שיכתיבו את המוזיקה של השנים הקרובות.
אמיגדלה בפסטיבל ג'נסיס | Yonatan shalev
אני אומר את זה לא מתוך התלהבות רגעית של לילה טוב או פסטיבל מוצלח, אלא מתוך ניסיון של כמעט שלושה עשורים בתוך התעשייה הזאת. אני בוגר פסטיבלים כמו שנטיפי, בובמבלה ובראשית ושם הבנתי שכל מה שאני רוצה לעשות זו מוזיקה. הייתי שם כשהמוזיקה המזרחית עוד נחשבה שולית. הייתי שם בתקופה שבה היו מסתכלים על זמרים מזרחיים כאילו הם לא חלק מהמרכז הישראלי. ראיתי אמנים ענקיים מופיעים באולמות קטנים בזמן שהרדיו והטלוויזיה כמעט לא נתנו להם מקום.
ואז הגיעה המהפכה. זה לא קרה ביום אחד, לא בהחלטה של מנהל תחנה כזה או אחר אלא כי הקהל החליט. הצעירים החליטו. פתאום המוזיקה המזרחית הפסיקה להתנצל. היא יצאה מהשוליים אל מרכז הבמה והפכה לפסקול של חתונות, מסיבות, חיילים ומשפחות. מה שנחשב פעם “נישה” הפך למיינסטרים הישראלי החדש.
היום, כשאני מסתכל על עולם המוזיקה האלקטרונית, אני מרגיש שאנחנו בדיוק באותו רגע היסטורי.
הרבה אנשים עדיין לא מבינים את זה. הם חושבים שמוזיקה אלקטרונית שייכת רק למסיבות טבע או למועדונים. אבל מי שהיה בפסטיבל ג'נסיס בסוף השבוע האחרון הבין מיד שמדובר בתרבות שלמה, שפה וקהילה שלמה שחיה ונושמת מוזיקה אחרת.
הדיג’יי של פעם כבר לא עומד בפינה ומנגן שירים של אחרים. היום הוא אמן, יוצר שמוביל תרבות. הקהל מגיע בשבילו בדיוק כמו שמגיעים להופעות של זמרים גדולים. זה לא נגמר רק בפסטיבלים, השינוי כבר נמצא בכל מקום: אירועי חברה, הפקות נוער, חתונות, מותגים מסחריים, עולם הפרסום ואפילו במקומות הכי מפתיעים. אנשים רוצים היום אנרגיה אחרת. הם רוצים חוויה, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
אחרי טבח 7 באוקטובר קרה כאן משהו עמוק יותר. החברה הישראלית התחילה לחפש חיבור, מקום לפרוק בו כאב ועומס רגשי. המוזיקה האלקטרונית הצליחה לגעת בדיוק במקום הזה. יש בה משהו שבטי, משחרר, כמעט רוחני לפעמים. אנשים עומדים מול במה שעות בלי להחליף מילה, אבל מרגישים הכי מחוברים בעולם.
בפסטיבל ג'נסיס הסתכלתי על הקהל וראיתי דור שלא מחפש רק להקשיב למוזיקה. הוא מחפש להרגיש, הוא מחפש חופש ורוצה להסיר את המסכות. כשאני רואה את זה, אני מבין שהמהפכה כבר התחילה.
בדיוק כמו שפעם אמרו על המוזיקה המזרחית שהיא לא תגיע למרכז, גם היום יש אנשים שלא מבינים את עוצמת השינוי שעולם האלקטרוני מביא איתו. אבל המציאות חזקה יותר מכל דעה ישנה. הקהל כבר בחר והוא תמיד מקדים את התעשייה בכמה שנים.
אני מסתכל היום על הדיג’יים הבוגרים והצעירים ורואה בהם את הכוכבים הגדולים של העתיד. חלקם בכלל לא חולמים להיות זמרים. הם רוצים ליצור עולמות, לבנות סטים ולחבר בין סאונד, תאורה, וידאו ואנרגיה אנושית. זאת כבר לא רק מוזיקה - זאת חוויה מלאה.
מי שחכם היום בתעשייה צריך להבין לאן הרוח נושבת. זה הזמן לתת במה לדור החדש, להשקיע ביוצרים אלקטרוניים ולהבין שהקהל הצעיר כבר חי בעולם מוזיקלי אחר לגמרי. אני אומר את זה כאדם שהיה עד למהפכה אחת גדולה ועכשיו עומד מול מהפכה נוספת.
ההיסטוריה של המוזיקה תמיד נכתבת דרך הדור הבא. פעם אלה היו להקות צבאיות ואחר כך רוק ומוזיקה מזרחית. היום זו המוזיקה האלקטרונית. מי שהיה בג'נסיס בסוף השבוע האחרון לא היה צריך הסברים – זה הורגש באוויר
היה רגע בו עמדנו אלירן סליידר FM booking ואילן קורן מ"בהצדעה", בין סטים של ויני ויצ'י, דרוויש, פטרה ואמיגדלה. הסתכלנו אחד על השני והבנו בלי מילים את מה שכל המדינה צריכה להבין: שיש כאן מהפכה אמיתית. כשאין מילים ורק מוזיקה נכונה - כולם יכולים להתחבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו