בלי שירותים ועם משטר מים נוקשה: המעריצים הישראלים מחכים לדוז פואה

וינה נצבעת (שלישי) הערב בכחול-לבן. למרות הקור המקפיא של אירופה, הקהל הישראלי מוכיח ששום דבר לא יעצור אותו בדרך לשורה הראשונה. המטרה ברורה: לתפוס את המקום הכי קרוב לגדר, ממש מתחת לאפו של נועם, כדי שיוכל לשמוע כל שאגה ולראות כל יד מונפת באוויר. בתוך התור הארוך, פגשנו את המעריצים המושבעים שכבר פיתחו שיטות הישרדות של ממש.

"אני פה כבר חמש שעות לפני המופע כדי לתפוס מקום בתור", מספרת נועה, שנראית דרוכה מתמיד. "התארגנו פה כקבוצה - אנחנו שומרים אחד לשני על המקום. אם מישהו חייב ללכת לשירותים, כמה חברים נשארים 'בונקר' ושומרים על המשבצת כדי שלא יחטפו לנו אותה. אין סיכוי שאני מפספסת את העמידה הכי קרובה לבמה".

ממש לידה, עידו נראה מרוכז ומחזיק בקבוק מים ריק למחצה. כששאלנו אותו על ההיערכות הלוגיסטית, הוא צחק: "האסטרטגיה היא פשוטה - פשוט לא שותים הרבה כדי שלא נצטרך לשירותים. כל דקה של היעדרות מהתור זה סיכון שלא לוקחים. אנחנו פה בשביל נועם ובשביל החוויה, והשלפוחית תצטרך לחכות לאחרי האירוע".

העמידה הממושכת על הרגליים, בשילוב עם הקור הווינאי, נותנת את אותותיה, אבל המורל בשמיים. "הרגליים כואבות בטירוף, אני כבר לא מרגישה את האצבעות", מודה מיכל, "אבל האדרנלין פשוט ממריץ הכל. ברגע שייפתחו השערים ונתחיל לרוץ לכיוון הבמה, אני אשכח שבכלל עמדתי פה שעות".

גם אלון, שהגיע מצויד באיפור פנים זוהר, מוסיף: "אנחנו פה כדי לעשות רעש שיישמע עד ירושלים. נועם הולך לתת ביצוע של החיים, ואנחנו נהיה שם בשורה הראשונה כדי להזכיר לו שכל המדינה מאחוריו".

השקט היחסי של וינה מופר בצעקות שמחה כשהמוני המעריצים מתחילים לנהור פנימה, רצים במעלה המדרגות ובמסדרונות כדי לתפוס את המיקום המושלם בגולדן-רינג. חצי הגמר יתחיל ממש עוד מעט, ובשעה 22:57 בדיוק, כל העיניים יהיו נשואות למרכז הבמה כשנועם בתן ייתן את הלב והנשמה בביצוע ל"Michelle".

המתח בשיאו, האדרנלין בשמיים, והתוצאות? רק אחרי חצות נדע אם וינה הופכת רשמית לחגיגה ישראלית אחת גדולה.