בזמן שאלפי חובבים ממלאים את רחובות וינה לקראת חצי הגמר הראשון שייערך הערב (שלישי) באולם ה"שטדהאלה", מצאו לעצמם תומכי ישראל והמעריצים המקומיים מעוז רשמי ומפתיע בלב רובע המוזיאונים של העיר.
במסגרת מיזם ה־Eurofan Cafe, שיתוף פעולה של רשות השידור האוסטרית ואיגוד בעלי בתי הקפה, הפכו 20 בתי קפה וינאיים ותיקים למוקדי מפגש שכל אחד מהם "מאמץ" ומייצג מדינה משתתפת. בתי הקפה, שבימי שגרה פועלים כמוסדות מקומיים לכל דבר, התקשטו בשבוע התחרות בדגלים הלאומיים של המדינות שאימצו כדי לשמש בית לחובבים. בית הקפה MQ Kantine נבחר לשמש כבית הרשמי של ישראל - החלטה שהתקבלה כתיקון של הרגע האחרון לאחר שבתחילה נדחקנו מהרשימה. כעת המקום מהווה מוקד משיכה מרכזי עבור חובבי אירוויזיון ישראלים ותומכים מקומיים.
מי שעומדת מאחורי המהלך היא ליזה ויגנשטיין־שיקנדר, בעלת המקום, שהחליטה להרים את הכפפה ברגע שגילתה שכל המדינות כבר "אומצו" מלבד ישראל. למרות שאינה יהודייה, ליזה מעידה על זיקה משפחתית עמוקה והיסטורית ליהדות, מה שהפך את ההחלטה עבורה לכמעט מובנת מאליה. "כשראיתי שדווקא המשלחת הישראלית נותרה ללא ייצוג מקומי, היה לי ברור שזה המקום שלנו להתערב", היא מסבירה. המניע המרכזי שלה היה תחושת שליחות מול מה שהיא מגדירה כעלייה מדאיגה בגילויי האנטישמיות בווינה וברחבי אירופה.
לדבריה, "מוזיקה צריכה לבנות גשרים ולא חומות, והפיכת הקנטינה לבית עבור אוהדי ישראל היא הדרך שלי לומר 'עד כאן' לשנאה שמתגנבת לרחובות שלנו". מבחינתה, הפיכת בית הקפה שלה למעוז ישראלי היא לא רק אקט של אירוח, אלא פעולה אקטיבית בעד הערכים הליברליים שהתחרות אמורה לייצג.
לצד האווירה החגיגית והחיבוק החם לישראלים, לייזה לא מתעלמת מהמורכבות הביטחונית שמלווה את הבחירה להפוך למעוז רשמי של המדינה בתקופה נפיצה כזו.
למרות הצהרת הבעלים שלפיה האירוויזיון עוסק באחדות ובמוזיקה ולא בפוליטיקה, החשש מהתנכלויות או ממחאות של קיצונים מקומיים קיים ברקע. כחלק מניהול הסיכונים והרצון להגן על הצוות שלה, לייזה מקפידה על נהלים ברורים: היא מבקשת מהמבקרים והעיתונאים הרבים שפוקדים את המקום להימנע מצילום של המלצרים. מבחינתה, בעוד שהיא בחרה לנקוט עמדה עקרונית ופומבית, עובדי המקום לא צריכים לשלם את המחיר או להפוך למטרות בעל כורחם.
איתנו ביחד
הקנטינה הפכה לא רק לנקודת ציון גיאוגרפית, אלא גם ללב הפועם של קהילת תומכי ישראל מקומית, שפועלת בעיר עוד הרבה לפני שהחלו הדיונים על האירוויזיון.
אחד הפרצופים המוכרים במקום הוא איבו הרצל, וינאי נוצרי המגדיר את עצמו כציוני נלהב, שמנהל קבוצת ווטסאפ ייעודית של אוהדי ישראל אוסטרים. איבו החליט להילחם באווירה המתוחה בעזרת צבע והומור, והשיק ליין חולצות תחת המותג "Mazel Lov" - משחק מילים בין הברכה היהודית המסורתית לבין המילה אהבה.
"היה לי חשוב ליצור משהו שמדגים את הרבגוניות והחיוביות של ישראל", הוא מספר כשהוא מוכר את מרכולתו בתוך בית הקפה. עבורו מדובר במאבק ישיר באקלים הפחד: "אנשים מרגישים לעיתים בודדים בתמיכה שלהם, והמסר שלי הוא פשוט – תהיו גלויים. ככל שתעמדו בגאווה על מה שאתם מאמינים בו, תגלו שהשנאה שמפחידים אותנו מפניה ברשתות החברתיות היא בעיקר מצג שווא".
לצידו של איבו בולטים במקום תומכים מקומיים נוספים שלא חוששים להחצין את זיקתם לישראל. אחד מהם הוא דניאל קנאפ, שמגיע לקנטינה כשהוא עוטה חולצה עם מגן דוד גדול וכובע המעוטר בשם המדינה. עבור קנאפ התמיכה בישראל בימים אלו היא חובה מוסרית שחורגת מגבולות של תחרות שירים כזו או אחרת.
"עבורנו ישראל מייצגת את הדמוקרטיה היחידה באזור, מדינה שחולקת איתנו ערכים ליברליים וחופשיים שאנחנו רוצים לראות בעולם הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו