"כך עבדה מכונת ההצבעות הממומנת של ישראל באירוויזיון"

תחקיר של ה”ניו יורק טיימס” שפורסם היום (שני) מעורר סערה בזירת האירוויזיון הבינלאומית: לפי הדיווח, במהלך אירוויזיון 2025 הושקע סכום של כמיליון דולר בקמפיין ממשלתי מתוזמן, שנועד לעודד הצבעה לישראל ברחבי היבשת. על פי הנתונים שמובאים בתחקיר, ישראל הפעילה מנגנון השפעה דיגיטלי רחב היקף שכלל רכש מדיה מאסיבי במדינות מפתח באירופה. המטרה, כך נטען, הייתה לייצר אהדה ממוקדת בקרב מצביעי הקהל בבית, דווקא בזמן שבו צוותי השיפוט המקצועיים נטו להעניק לישראל ניקוד נמוך בהרבה. במילים אחרות: בזמן שעל הבמה התנהלה תחרות שירים, מאחורי הקלעים התנהל קרב אחר לגמרי - על כל מסך טלפון.

התחקיר של ה"טיימס" אינו עוצר רק במימון הדיגיטלי, אלא מתאר גם מאמץ דיפלומטי רחב שנועד להבטיח את המשך השתתפותה של ישראל בתחרות, דווקא בשנה שבה הלחץ להדחתה הלך וגבר. לפי הדיווח, ישראל פעלה מול גורמים שונים באירופה ובאיגוד השידור האירופי, בין היתר באמצעות פגישות בדרגים הגבוהים ביותר. הכתבה מציינת את ביקורו של מנכ"ל תאגיד השידור האוסטרי ORF, רולנד וייסמן, בישראל - ביקור שכלל פגישות עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ועם הנהלת תאגיד "כאן".

מנגד, בתחקיר מובאים גם קולות חריפים מאיסלנד. דיפלומט איסלנדי טען כי קיבל פנייה סביב עמדת מדינתו ביחס להשתתפות ישראל, פנייה שלדבריו המחישה עד כמה האירוויזיון כבר לא נתפס רק כתחרות שירים, אלא גם כזירת מאבק מדינית. מבחינתו, כך עולה מהדיווח, לא היה מדובר בעוד שיחה מנומסת במסדרונות הדיפלומטיה, אלא בניסיון להשפיע על עמדות סביב התחרות עצמה. אותו דיפלומט אף תיאר את האירוויזיון כמי ש"נחטף" לטובת אינטרסים מדיניים - אמירה שמזקקת את התסכול ההולך וגובר בקרב חלק מהגורמים באירופה מהחיבור שבין פוליטיקה, הסברה ומוזיקה.

הדוגמה הבולטת ביותר שמביא ה"ניו יורק טיימס" מגיעה דווקא מספרד, אחת המדינות שבהן ההתנגדות להשתתפות ישראל הייתה מהקולניות ביותר. בזמן שרשות השידור הספרדית RTVE הובילה קו ביקורתי כלפי ישראל, ואף הצהרות חרם נשמעו ברקע, הקהל הספרדי בבית הלך בדיוק לכיוון ההפוך: לפי נתוני ההצבעה שהגיעו לידי העיתון, ישראל קיבלה בגמר אירוויזיון 2025 לא פחות מ־33.34% מקולות הקהל בספרד, כ־47,570 הצבעות, והקדימה בפער עצום את אוקראינה, שהגיעה למקום השני עם 6.74% בלבד.

במונחי אירוויזיון, זה תורגם ל"דוז פואה" ישראלי מהקהל הספרדי, דווקא במדינה שבה הממסד השידורי ניסה לסמן קו אחר לגמרי. לפי ה"טיימס", הנתונים האלה ממחישים עד כמה השיטה הייתה רגישה להתארגנות ממוקדת: כמה מאות מצביעים בלבד, אם היו מצביעים באופן מרוכז ובהיקף גבוה, יכלו להספיק כדי להבטיח את הניצחון הישראלי בהצבעת הקהל המקומית.

"שיטת ישראל"

ב־EBU, כך לפי התחקיר, הבינו שהסיפור של ישראל כבר אינו מסתכם בעוד ויכוח פוליטי סביב השתתפות בתחרות, אלא נוגע בלב המנגנון שעליו נשען האירוויזיון כולו: אמון הציבור בהצבעה. בעקבות מה שמתואר בדיווח כ"שיטת ישראל", באיגוד השידור האירופי החלו להדק את הפיקוח על דפוסי הצבעה חריגים, כולל בחינה של פעילות מתואמת, בוטים או ניסיונות להשפיע באופן מלאכותי על הצבעת הקהל. במקביל, התקבלו גם שינויים בתקנון ההצבעה, בניסיון לצמצם את היכולת של קמפיינים ממומנים או התארגנויות מאורגנות להטות את התוצאה במדינות מסוימות.

גם ביטול מסיבות העיתונאים המסורתיות לאחר חצאי הגמר והגמר נתפס בתחקיר כחלק מהתגובה הרחבה יותר של ה־EBU לאווירה הנפיצה סביב ישראל ולחשש מהפיכת רגעי השיא של התחרות לזירת עימות פוליטית. במילים אחרות, מה שהתחיל כקמפיין דיגיטלי סביב שיר אחד, הפך בסופו של דבר לשינוי כללי המשחק של התחרות כולה.

הסיפור לא יורד מסדר היום האירופאי

באופן לא מפתיע, ממצאי התחקיר התקבלו בזעם בקרב כמה מרשויות השידור שכבר קודם לכן הובילו קו ביקורתי כלפי ישראל. ברשות השידור הספרדית, שהפער בין העמדה הציבורית שלה לבין הצבעת הקהל במדינה הפך לאחד הסמלים הגדולים של האירוויזיון האחרון, ראו בנתונים הוכחה לכך שמשהו במנגנון ההצבעה יצא משליטה. גם בהולנד, שם הביקורת על השתתפות ישראל נשמעה עוד לפני התחרות, התחקיר חיזק את התחושה כי האירוויזיון הפך השנה מזירת בידור אירופית למאבק תודעתי מתוקשר היטב. מבחינת אותן רשויות שידור, לא מדובר רק בשאלה מי קיבל 12 נקודות ומי נשאר מאחור בטבלה, אלא בשאלה גדולה הרבה יותר: האם תחרות שמבוססת על הצבעת קהל יכולה להישאר נקייה, כאשר מדינות משקיעות מאמצים ומשאבים כדי להשפיע על אותה הצבעה מחוץ לבמה.

וכאן נכנסת הזווית הישראלית, והיא כבר לא שייכת רק לאירוויזיון שעבר. גם באירוויזיון הנוכחי, שנמצא כעת בעיצומו, ישראל מגלה שהסיפור סביב קמפייני ההצבעה לא באמת ירד מסדר היום האירופי. אחרי התחקיר של ה"ניו יורק טיימס", כל מודעה, כל ניסוח וכל קריאה לקהל להצביע לישראל נבחנים בזכוכית מגדלת.

הפעם, לפי הטענות שעלו סביב המשלחת הישראלית, לא מדובר באותו קמפיין ממומן בהיקף של כמיליון דולר, אלא במקרה נקודתי בהרבה: מודעות הצבעה ברשת, שפורסמו מטעם המשלחת, קראו לקהל להצביע "עשר פעמים" לישראל. אלא שבאיגוד השידור האירופי ראו בכך חריגה מהכללים, או לכל הפחות מהקו הדק שמותר למתוח סביב עידוד הצבעה לגיטימי, והעבירו לישראל נזיפה. במילים אחרות, גם כשהכסף הגדול כבר לא בהכרח נמצא בתמונה, החשדנות נשארת. ישראל מגיעה לתחרות הנוכחית כשהיא נדרשת לא רק לשכנע את הקהל עם השיר והביצוע, אלא גם להוכיח שכל הצבעה שמגיעה אליה נעשית בתוך גבולות המשחק.

מכאן נמסר בתגובה: "כאן, תאגיד השידור הישראלי, פועל כל העת אך ורק תחת כללי איגוד השידור האירופי ומקפיד עליהם קלה כבחמורה. כאן לא היה מעורב, ולא ידע בזמן אמת על קמפיינים שמומנו על ידי הממשלה - ככל שהיו כאלה, ומכל מקום צריך להבהיר, כפי שמצויין בכתבה עצמה - קמפיינים ממומנים כאלה, לעידוד הצבעה, היו מותרים עד השנה, ולא היוו הפרה של הכללים. זאת ועוד - כפי שמצויין בכתבה, איגוד השידור האירופי הבהיר, אחרי שבדק, שההצבעות בעד ישראל בשנה שעברה - לא היטו את התוצאות".

וכעת, כל הסיפור הזה מתנקז אל הבמה בווינה ואל נועם בתן, שייצג את ישראל עם השיר “Michelle”. אחרי שנה שבה ישראל הצליחה לסחוף את הצבעת הקהל, אך גם ספגה ביקורת חריפה על הדרך שבה גויסה התמיכה הזאת, השנה כל נקודה שתקבל מהבית תיבחן תחת זכוכית מגדלת.

המבחן של המשלחת הישראלית

מצד אחד, ישראל תנסה להוכיח שהיא מסוגלת לדבר אל הקהל האירופי גם בלי אותו קמפיין ממומן גדול שמתואר בתחקיר. מצד שני, הנזיפה סביב מודעות ה”עשר פעמים” ממחישה עד כמה הזירה רגישה, וכמה מהר כל מהלך שיווקי עלול להפוך לעוד סעיף בדיון האירופי סביב השתתפות ישראל. לכן, “Michelle” כבר אינו רק שיר שמנסה להעביר שלוש דקות טובות על הבמה; הוא הופך למבחן רחב יותר עבור המשלחת הישראלית - האם ישראל יכולה לקבל אהבה מהקהל, מבלי שכל אהבה כזאת תיתפס מיד כתוצאה של מכונה משומנת.

בתן יעלה על במת חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2026 בווינה ב־12 במאי, שם תשובץ ישראל כשיר מספר 10. חצי הגמר השני ייערך יומיים לאחר מכן, ב־14 במאי, והגמר הגדול יתקיים במוצאי שבת, 16 במאי. שלושת המשדרים ישודרו בשידור חי בכאן 11.