כוכב להקת הנוער האהובה חושף: "אני נלחם על חיי"

ג'יימס בורן, אחד מסולני מלהקת הפופ-פאנק הבריטית באסטד שגם משמש כקלידן וככותב השירים הראשי שלה, נאבק על חייו לאחר שלקה במה שמסתמן כמחלה ממארת ומסוכנת במיוחד.

המוזיקאי בן ה-42 חשף לפני כחצי שנה כי מצבו הבריאותי הירוד מונע ממנו להצטרף לסיבוב ההופעות המשותף של באסטד ומקפליי שהתקיים בסוף 2025, התנצל בפני המעריצים והביע תקווה לחזור לשורות הלהקה בעתיד, אך לא חשף ממה בדיוק הוא סובל.

"עדיין אין ברשותי הרבה מידע על מצבי, אבל חבריי ללהקה, ההנהלה שלנו ואני החלטנו פה אחד שמוטב שאתרכז כרגע בעניינים הרפואיים", הבהיר בורן ערב תחילת סיבוב ההופעות האחרון – שבו כאמור לא השתתף. על הבמה עצמה, אמר חבר באסטד מאט ויליס כי "ג'יימס בורן חולה מאוד, אנחנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו".

כעת, בעדכון נוסף ומטריד שמתפרסם לאחר כחצי שנת שתיקה, כתב בורן בסטורי אינסטגרם: "אני מבין שחלפו בערך שישה חודשים מאז הפוסט האחרון שלי. יש לי תוכנית לעבור ניתוח שאמור להאריך את חיי, ובתקווה ישפר את מצבי ואפשר לי לחזור לעשות את מה שאני הכי אוהב: להופיע וליצור מוזיקה.

"זה באמת מבאס להיות מחוץ למשחק, אבל יש תקווה!", כך לפי בורן, שגם הפעם לא חשף עם מה הוא מתמודד ואיזה ניתוח הוא צפוי לעבור. עם זאת, ברשת מתפרסמות שמועות ודיווחים בלתי מאומתים כי מדובר במחלת כליות.

באסטד, שהוקמה ב-2000, מונה את בורן, ויליס (שירה, בס, תופים) וצ'ארלי סימפסון (שירה, גיטרה, תופים). הלהקה שמה לעצמה למטרה לספק קונטרה קצת יותר מחוספסת, בועטת ואותנטית ללהקות הבנים ששלטו בבריטניה באותה תקופה, דוגמת ווסטלייף, בלו, פייב ואחרות, שכן חבריה ניגנו בכלים שלהם ואף קיבלו קרדיט כתיבה על השירים.

האמת היא שהלך לה לא רע בכלל, בזכות כמה להיטי ענק דוגמת "What I Go to School For", "Year 3000" ו-"You Said No" שסייעו לה לכבוש את המקומות הראשונים במצעד הבריטי.

גם בישראל צברה באסטד מעריצים צעירים רבים, ובניגוד למה שעשויים לחשוב, היא לא מוגדרת כהבלחה של להיט אחד (אלא יותר בכיוון של שמונה להיטים).

ב-2005 הפסיקה הלהקה את פעילותה בעת שחבריה הקימו הרכבים אחרים ו/או ניסו את כוחם בקריירות סולו (סימפסון היה פורה במיוחד עם ארבעה אלבומים אישיים). אך הנוסטלגיה עשתה את שלה: לשמחת המעריצים באסטד התאחדה ב-2015, שחררה מאז שני אלבומי אולפן נוספים ויצאה לחמישה (!) סיבובי הופעות מצליחים – אם כי האחרון שבהם, כאמור, ללא בורן.

אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה, עד כמה שניתן.