1989, "אנטארטיקה", אחד מהשירים המכוננים ברוק הישראלי בביצוע האמנית האייקונית קורין אלאל. את השיר כתבה חנה גולדברג בעקבות פרידה אישית. הטקסט, שנשמע כמעט אבסורדי בשמיעה ראשונה, נבנה סביב רעיון אחד מרכזי: האשליה.
אהבה שנראית מושלמת, כמעט דמיונית, אך בפועל לא מחזיקה לאורך זמן. בדיוק כמו שאין סוסים שמדברים עברית ואין ארמון בלב תל אביב, כך גם האהבה המושלמת קיימת בעיקר בדמיון.
הדימוי של אנטארקטיקה אינו מקרי. זהו מקום רחוק, קיצוני וכמעט בלתי נגיש, שמסמל את המרחק בין מה שאנחנו רוצים להאמין בו לבין המציאות. אם משהו נראה מושלם מדי, אולי הוא שייך לשם ולא לכאן.
גם תהליך היצירה של השיר לא היה שגרתי. גולדברג סיפרה כי באותה תקופה היא וקורין אלאל חוו קושי ביצירה משותפת. השיר נכתב במקור עבור זמרת אחרת, שלא התחברה אליו כלל. רק לאחר מכן הועבר לאלאל, שבאותו יום הלחינה אותו והפכה אותו למה שהוא היום.
האלבום השלישי של אלאל, שנשא את שם השיר, הפך להצלחה גדולה וסימן את כניסתה למרכז הבמה הישראלית. השיר עצמו הפך לאחד המזוהים ביותר עמה, ולכזה שממשיך לעורר פרשנויות גם שנים לאחר יציאתו.
ולמרות הכל, יש גם פרט קטן אחד בשיר שאינו מדויק. השורה "אין שלג באפריקה" נשמעת הגיונית, אבל בפועל אינה נכונה לחלוטין.
בפסגות גבוהות כמו קילימנג'רו או הרי האטלס, שלג דווקא קיים. אולי גם זה חלק מהרעיון. לא כל מה שנשמע מוחלט הוא באמת כזה.
בסופו של דבר, "אנטארקטיקה" הוא לא רק שיר אהבה, אלא שיר על ההתפכחות ממנה; על הרגע שבו מבינים שהמציאות פחות זוהרת מהדמיון, אבל דווקא בגלל זה היא אמיתית וכל כך משפיעה על כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו