דווקא עכשיו: שיתוף הפעולה המסקרן בין ישראל לאיראן

בתקופת הקורונה החל המפיק המוזיקלי ערן סיסם (39) - שהוציא כבר שני אלבומים של מוזיקת אינדי ומוזיקת עולם, שגדל על מוזיקה ערבית בבית ונדד בין הודו למדבריות של סיני - ליצור חיבורים מוזיקליים באולפן הביתי שלו, כשהעולם היה סגור ומסוגר, והתקשורת היתה רק דרך מסכים.

מה שהתחיל כחיבורים שונים בין זמרת ישראלית, ראפר מאיחוד האמירויות, רקדנית ממרוקו, חלילן מטורקיה, זמר איראני גולה, ואפילו רקדן מתימן שנאלץ להסתיר את פניו כדי להשתתף - הפך לפרויקט יוצא דופן בשם N.M.E Project, שמביא קלאסיקות של המזרח התיכון בעיבודים מודרניים.

הזמרת הישראלית שחר מלכה המשיכה ללוות אותו, והשניים שיתפו פעולה בכמה הקלטות, אבל שום דבר לא הכין אותם למה שקרה במלחמה הנוכחית שבה כולנו עדיין שרויים.

דואט עברי־פרסי בין שחר לבין אמן איראני גולה בשם ארדוון חאטמתי, שהעניק לשיר הקלאסי "Sultan Ghalbha" חיים חדשים, התפוצץ ברשת וגרר תגובות מכל העולם, ובהן גם תגובות מגולשים איראנים, שריגשו את ערן והבהירו לו את מה שתמיד ידע - אם יש שפה אחת שתנצח בכל מלחמה ותאחד בין תרבויות ועמים, זו כנראה שפת המוזיקה.

"בקורונה, מתוך בדידות של מוזיקאי שיושב בבית ואין לו מה לעשות ורוצה לנגן עם חברים, הקמתי את הפרויקט", הוא מספר איך הכל התחיל. "נזכרתי בחברים שפגשתי בסיני ובהודו, מוזיקאים טובים שפגשתי בטיולים, ואמרתי להם: בואו נעשה שיתופי פעולה אונליין. כולנו היינו סגורים בבית, וככה זה התחיל. הקלטתי עם מישהי מטורקיה, עם חבר מספרד וגם עם שחר מלכה, זמרת מראשל"צ, שהיא גם מורה לפיתוח קול מאוד מצליחה, שהכרתי מעבודה משותפת עוד קודם.

"שיתוף הפעולה הזה היה מדהים, נהנינו ברמות, קיבלנו אחלה תגובות והחלטנו שאנחנו ממשיכים לעבוד".

מה סגנון המוזיקה שאתה בוחר להפיק וליצור?

"כשהייתי קטן היתה לי קרובת משפחה, עולה מעיראק, בשם שושנה אליהו, שהיתה גם זמרת, ושרה לי המון קלאסיקות מעיראק, לבנון וסוריה, וזה נכנס לי לוורידים ממש. מאוד אהבתי להתעסק עם המוזיקה הזאת, אבל לתת לה עיבודים מודרניים כדי שחבר'ה צעירים יוכלו להתחבר לזה. שזה לא יישמע קלאסי וכבד אלא קליל יותר, שמדבר את השפה של היום.

"כל עיבוד שעשיתי - הבאתי אותו להיום. הייתי שולח למוזיקאים בעולם את העיבוד שלי, והייתי מקבל מהם גרסאות שלהם ומשלב. כשעשינו וידאו צירפנו רקדנים והיה גם רקדן מתימן, שם אסור להם ממש לרקוד אז הם רקדו עם מסכות קורונה על הפירמידות במצרים".

"שיראו צד אחר"

מתי הרגשת ששיתוף הפעולה עם מוזיקאים מעבר לים משתנה?

"ב־7 באוקטובר. אף אחד מהמוזיקאים מהמדינות הערביות שעבדתי איתם בעבר לא רצה להשתתף בפרויקט, ודווקא הזמר האיראני חאטמתי, שאיתו יצרתי קשר בזמן מלחמת איראן הראשונה, ממש רצה. חייבים לציין שהוא לא באיראן - הוא גולה, נמצא בקנדה, וחלק מהסיבה שהוא גולה זה כי עשה מוזיקה עם ישראלים בעבר ולא נותנים לו לחזור לשם. הוא סיפר לי שהמשטר רודף אותו עד לקנדה, אבל הוא בכל זאת החליט לשתף פעולה.

"לקחנו את הקלאסיקה האיראנית 'Sultan Ghalbha' - המקביל ל'חורשת האקליפטוס' שלנו, שיר מאוד רומנטי, שכל איראני מכיר היטב - ועשינו לו גרסה חצי־עברית חצי־פרסית. שחר שרה את החלק הראשון והוא את השני, ואז עשינו שילוב ביניהם והוצאתי הפקה שהיא יחסית הפקה ישראלית עם סאונד ישראלי.

"זה היה ממש תהליך ארוך של עבודה, במשך כמה חודשים, תהליך מאוד מרגש. כשהוצאנו אותו החלטנו שאנחנו מקדישים אותו לנשים שנרצחו במלחמה. הוא הוקדש גם לחיילת הפרסייה־ישראלית שיראל חיים, שנרצחה בנחל עוז וממש התפרסמה באיראן אחרי מותה, עשו לה שם כל מיני מחוות מרגשות, וגם לניקה, בחורה פרסייה צעירה שהמשטר רצח באיראן.

"לפני חודשיים שחררנו את הדואט והגיעו מלא תגובות ושיתופים. במלחמה הזאת החלטנו שוב להוציא אותו עם פוסט שמתייחס למצב, והשיר קיבל עשרות אלפי לייקים ואלפי תגובות מהבוקר עד הלילה. זה מטורף, יש המון תגובות מאיראן, כמויות של אהבה. האיראנים ממש התאהבו בשחר, ואת השיר השמיעו בהפגנת תמיכה בישראל ובאחת ההפגנות באירופה עם הרבה איראנים שהניפו את דגלי ישראל".

אז אולי השלום יגיע בכלל דרך המוזיקה?

"זה החלום שלי. מהרגע שהתחלתי לעשות מוזיקה, אני חושב על כך שמוזיקה היא שפה, היא ממיסה את כל הגבולות שקיימים ומראה להם שאנחנו לא מפלצות כמו שסיפרו להם".