"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"הייתי מבוהלת": ריטה נזכרת ברגע ששינה את חייה

הזמרת הכי גדולה בישראל מציינת 40 שנות קריירה ורגע מכונן אחד שכולל ג'קט צהוב סורר • "ישבתי על המדרכה רועדת והבנתי שמשהו השתנה"

,עודכן
0השמעה
ריטה. צילום: אלון שפרנסקי

אמנם לא רואים עליה, אבל ריטה מציינת ממש היום (שני) 40 שנה לרגע ששינה אתהקריירה שלהוהפך את הג'קט הצהוב לשם דבר בתרבות הפופ. בסרטון מיוחד לרגל המאורע, ריטה חזרה לאותו רגע מכונן וסיפרה מעט ממה שעבר עליה אחרי השידור האיקוני של קדם אירוויזיון 1986.

ריטה חוזרת לג'קט הצהוב| פיסטוק אמנים

"בטייק אחד קרה משהו לעין שלי, בטייק הבא נקרעה הרצועה ובטייק השלישי הבמאי ניגש אלי ואמר 'התקרה נופלת, את לא מפסיקה לשיר'. הג'קט היה גדול עלי, הוא ממש נפל מצד לצד. בסוף הטייק אמרתי שהג'קט כל הזמן נפל והם אמרו שזה היה מדהים. אני הייתי מבוהלת. ביום שאחרי אני מסתכלת על הצילום של השיר הזה ואני חושבת 'איזה מזל שלא שינו'. יש שם משהו שמרגש אותי.

"למחרת אני זוכרת שלקחתי אוטובוס כרגיל וירדתי אחרי תחנה. ישבתי על המדרכה רועדת ופתאום כל האוטובוס היה עליי. כולם רצו לדבר, לגעת, לחבק ואז הבנתי שמשהו ממש השתנה. אני שומרת את הג'קט הצהוב איתי כל השנים האלו, מדי פעם מודדת לראות שהוא עוד חבר שלי וזה מרגש".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר