"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הזמרת זועקת: "לראשונה לא אכפת לי מהמוזיקה - מפחדת ברמות"

מאיה דדון מקריית שמונה משתפת את תחושותיה הקשות • הלילות המתוחים והפחד שמשפיעים על חיי היומיום ועל יכולתה ליצור ולהופיע: "לילה קשה שאני לא יודעת איך להתאושש ממנו"

,עודכן
0השמעה
מאיה דדון. צילום: אינסטגרם

המציאות הביטחוניתהקשה בצפון ממשיכה לגבות מחיר נפשי כבד מתושבי האזור, והפעם זוהי הזמרתמאיה דדון,תושבתקריית שמונה, שבוחרת לשתף בסטורי אישי וכואב את המצוקה שעוברים תושבי הצפון.

דדון, שפרצה כהבטחה גדולה בעולם המוזיקה, הצהירה באופן חד-משמעי כי לראשונה, המוזיקה וההופעות אינן מעניינות אותה. דבריה נכתבו על רקעלילה רווי מתיחות שבו שוגרו כ-200 טילים לעבר ישראל, לילה שהיה גדוש בשמועות ובתחושת חוסר אונים שהולכת ומעמיקה בקרב מי שנותרו בקו העימות.

הסטורי המדובר,צילום: אינסטגרם

לא פעם ראשונה שבה דדון נאלצת להתמודד עם המציאות הבטחונית הקשה

עבור דדון, המלחמה אינה אירוע נקודתי אלא צלקת מדממת. כמי שפונתה מביתה בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" ונאלצה לנדוד במשך תקופה ארוכה עד שחזרה לקריית שמונה, היא מתארת תחושת שבר עמוקה. היא הגדירה את אירועי השבעה באוקטובר כטראומה מלווה. "אני צריכה להתמודד עם דברים שילדה בגילי לא אמורה לעבור", ציינה בעבר.

למרות שחתמה את דבריה בהבעת אמון בצה"ל, הטון הכללי היה של ייאוש מהיכולת לקיים חיים תקינים תחת איום תמידי. כשהבית מתפרק והביטחון האישי מעורער מהיסוד, גם האמנות הגדולה ביותר נדחקת הצידה לטובת הישרדות בסיסית. דדון מסרבת לייפות את המציאות: עבורה, ועבור תושבי קריית שמונה, מדובר בנקודת שבירה שאי אפשר להתעלם ממנה יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר