"היא קנתה לו כרטיסים להופעה שלי - שבוע לפני שנפל"

מלחמת חרבות ברזל וכל האסונות שהמדינה חוותה בשנתיים וחצי האחרונות, חדרו והשפיעו גם על עולם התרבות שלנו, עם אינספור יצירות ושירים.

לאחר שהוציא את "תחכי לי אהובה", שיר המתאר את המאבק בין אהבת הארץ לאהבה לאישה שבבית, המלווה בקליפ ובו תצלומים שנשלחו על ידי חיילים מהלחימה בעזה, ואת "חאן יונס", שיר שמתאר געגועים של חייל לאמו במהלך שירות המילואים, ממשיך הזמר והשחקן בר צברי עם שירים שמתכתבים עם המציאות המדממת שלנו.

היום הוא מוציא את "ראש לאריות", שיר זיכרון אישי שנכתב בעקבות סיפור חייו ונפילתו של לוחם הימ"מ ארנון זמורה ז״ל, שנהרג במבצע "זרעי קיץ" לחילוץ חטופים ישראלים מרצועת עזה. את השיר כתבו בר צברי, אבי אוחיון וא' - המפקד וחברו הקרוב של זמורה ז"ל - הלחינו צברי ואוחיון והפיק מוזיקלית גלעד שמואלי.

השיר הוא תוצאה של קשר שנוצר בין צברי למשפחתו של הלוחם הגיבור. לאחר נפילתו של ארנון, בר העלה סטורי לזכרו, וניצן, אחותו של ארנון, הגיבה לו במילים מתוך שירו "אין בי כאב". צברי נפגש עם בני המשפחה שסיפרו לו שארנון היה אמור להגיע עם אחותו להופעה של צברי באמפי שוני. למרות האובדן הכבד, ניצן בחרה להגיע להופעה, שבמהלכה הקריא צברי את המילים שכתבה לזכר אחיה, והקדיש לו את השיר "יונתי".

לאחר שפגש את א', מי שגייס את ארנון ליחידת ימ"מ, מפקדו לשעבר ואחד מחבריו הקרובים ביותר, החליטו השניים לכתוב יחד שיר לזכרו, בשיתוף פעולה מלא עם בני המשפחה שהאזינו לשיר לראשונה בהתרגשות רבה.

"אני משתדל ביצירה שלי תמיד ליצור לפי דברים שאני חווה, אני קורא לזה יצירת דוקו", מספר צברי, "כולנו עברנו פה את המציאות המורכבת, וכשזה כל כך בועט וחזק, היצירה שלי מגיעה משם.

"כל הזמן מגיעים דברים שאני לא יכול להתעלם מהם, אני מרגיש שהאמנות חייבת לשקף את המציאות שלנו".

במקרה של ארנון נוצר ממש קשר בינך לבין המשפחה.

"זה קרה בצורה מאוד טבעית. אחרי המבצע היתה תחושה של שמחה על חילוץ חטופים, אבל אז הודיעו שחייל נפצע אנושות, ואז שהוא נפל, ולקחתי את זה קשה מאוד. הפנים שלו הלכו איתי, זה השפיע עלי מאוד, שבר אותי ממש. יומיים אחר כך העליתי פוסט וקיבלתי הודעה מניצן זמורה באינסטגרם, עם משפט מתוך השיר שלי 'אין בי כאב'. היא סיפרה לי שהיא אחותו, וככה התחיל הקשר שלי עם המשפחה. היא סיפרה לי ששבוע לפני שנפל היא אמרה לו שקנתה להם כרטיסים למופע שלי בשוני.

"באתי אליהם ביום השלושים, ופגשתי את המשפחה. לא ידעתי אם היא תרצה לבוא להופעה בשוני אבל היא אמרה שחשוב לה לבוא, והצעתי לה שנקדיש שיר לארנון. אני כתבתי עליו כמה מילים והקראתי לפני השיר שהיא ביקשה שאשיר, והקראתי גם את מה שהיא כתבה ופשוט פרצתי בבכי על הבמה, זה פירק אותי לחתיכות.

"אחר כך כששרתי, הגיע פרפר לבן וטייל סביבי. אנשים אמרו לי אחרי ההופעה 'ראית את הפרפר?' זה היה הזוי ומרגש, ממש נקשרתי אל המשפחה".

שת"פ עם המשפחה

ואיך נולד השיר הזה?

"התברר לי שמי שהתאמנתי איתו וכולם קראו לו המפקד היה באמת המפקד של ארנון וחבר נפש שלו, והרגשתי שאחרי שכל השנים הוא הדריך ותמך בי, אולי אוכל לעשות משהו עבורו. הצעתי שנשב יחד באולפן והוא שמח, וכך נולד הדבר הזה. הלכנו לפגוש את ההורים של ארנון ואת אשתו והילדים.

"חשוב לי להדגיש שכל התהליך הזה נוצר בשיתוף פעולה מלא עם המשפחה, כי למדתי המון על הנושא הזה של הנצחה. היתה לי שיחה מעניינת עם אשתו והבנתי את החשיבות של לעשות את זה ביחד, כי לפעמים עושים משהו שקשור בהנצחה וזה לאו דווקא נעים למשפחה, אבל כשהם משולבים בזה, כשהם חלק מזה, כמו בתהליך הזה, שבו הם בחרו איתי את המילים, את התמונות - זה אחרת. חשוב לעשות הכל ברגישות ובשיתוף פעולה".

עד כמה הבנת דרך החוויות האלה את הכוח שיש למוזיקה?

"את הכוח שיש למוזיקה הבנתי מהרגע שהתחלתי להתעסק במוזיקה, בתיכון. הבנתי שזו הדרך הכי חזקה שלי להשפיע בעולם הזה, ואני רואה את זה כל הזמן לאורך הדרך שלי כמוזיקאי, וזה נותן לי את הכוח ללכת בדרך שלי עם האמת שלי והסגנון שלי".

אתה גם שחקן. עולם המשחק כרגע פחות מעניין אותך?

"אני קודם כל מוזיקאי. לפני הכל אני זמר, מוזיקאי, כותב ויוצר, וכשיש פרויקטים שמעניינים אותי במשחק - אני הולך על זה. למשל, ההצגה 'הפרח בגני' שעדיין רצה. אני עושה אודישנים לדברים שמעניינים אותי. אני בטיזינג עם עולם המשחק שמאוד מעניין אותי".