זו הגשמת חלום פרטית, משפחתית אבל גם במידה מסוימת לאומית, כי אלון אהל נכנס ללב של עם שלם שחיכה לראות אותו חוזר מהשבי בעזה ומתיישב ליד הפסנתר. זמן קצר לאחר שחרורו של אלון מהשבי, הוא סיפר שהוא חולם לחגוג את החיים לצד האמנים האהובים עליו, שהשירים שלהם היו משמעותיים עבורו בתקופת השבי. והערב זה קורה.
המופע נפתח בהקלטת קולו של אהל שאומר "אני בוחר לחיות כל יום, אני עוצם עיניים, מחשבות טובות ואז באה המוזיקה,שהיא חלק ממני. כדי להתנתק מהסיטואציה הנוראית אני מדמיין שאני על הפסנתר. באתם לחגוג איתי את החיים. שימו את הכל בצד. אני מזמין אתכם פשוט לשמוח איתי".
הקהל הריע לו, האור באולם עלה ואהל ישב על הפסנתר, והתחיל לנגן. המראה הזה, שכל כך הרבה אנשים שיוועו אליו וייחלו לו מתקבל בתשואות הקהל. אל אהל מצטרף שלומי שבן וביחד השניים מבצעים את "תרגיל בהתעוררות".
"זה מטורף", אומר שבן בסוף השיר ואהל מספר: "לא מזמן נכנסתי למונית והתיישבתי והנהג אומר לי 'אתה זה לא הפסנתרן הזה?' זה הזוי שאתם גיליתם שאני פסנתרן לפני שאני גיליתי מה ומי אני".
שבן ענה: "גילינו את זה בזכות המשפחה הכי מופלאה שיצא לנו להכיר. שהאמינה בכל ליבה שהמוזיקה שומרת על הילד הזה. אחרי שפגשתי אותך אני יודע שזה באמת נכון ואני לא מאמין שאני רואה אותך פה לידי". השניים שרו ביחד את "אנא, אנא, אנא" אותו הקדישו שבן ואהל למשפחתו של אלון.
אהל הודה לנגנים על הבמה לצידו, בהם גם אחיו, שלדבריו "במשך שנתיים נלחם כמו מטורף ועכשיו נמצא על הבמה הזאת והכי מגיע לו בעולם - רונן אוהל". בתום דבריו הקהל קם על רגליו והריע לו.
לבמה עלה הצמד ליילי (גל תורן וגיא לוי) ותורן סיפר שקיבל אחרי 7 באוקטובר ווטסאפ מאחיו של אלון, שביקש שכשהם שרים יחשבו עליו. ביחד עם אלון, הם פצחו בשיר "שם מעבר לפסנתר". רגע לפני שעברו לשיא את "בימים", הם אמרו "זה חלום להיות פה", משפט שכנראה תואם את רחשי ליבם של כל היושבים באולם.
בתום השיר אמר אלון לקהל: "איזה מטורף להיות על הבמה, זה הניצחון שלי, שאני יושב פה. עם האמנים שלפני שנה היו בכיכר וניגנו לכבודי כדי לחזק אותי, שאני ושאר החטופים נחזור הביתה. להיות כאן אתכם זה הניצחון שלנו. זו החזרה שלי לחיים. בשבי המוזיקה הייתה חלק ממי שאני. דמיינו שיש לכם מנגינה בראש, אז הייתי מדמיין שיש לי קלידים ביד, עושה סולמות, מדמיין את הצלילים ומנסה ללמוד את השובים. איך הם חושבים. מתי הם כועסים. ומדי פעם היה מתפתח משהו טוב, דיבורים שלהם שיש עסקה והיה את השיר של אלון עדר 'קצת אהבה לא תזיק' שנתפס לי בראש. הייתי אומר קצת אמונה לא תזיק כי ידעתי שאני חוזר הביתה".
על רקע המילים הללו נכנס אלון עדר לבמה, סיפר שהוא מאוד מתרגש להיות פה והשניים החלו לנגן ולשיר יחד את "קצת אהבה לא תזיק", השיר שכל כך חיזק את אהל בשבי. השניים ביצעו יחד את "שיר לאמא" גם, אותו הקדיש אלון לאימו עידית.
בתום השיר חיפש אלון את אלי שרעבי בקהל וכשאלי נעמד, הקהל קם על רגליו והריע לו. "אתה מאמין איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו? אני על הבמה ואתה בקהל, זה סוריאליסטי לגמרי", פנה אליו אלון.
"באיזשהו מקום אתה הצלת אותי. בגישה שלך לחיים. ממש בהתחלה במנהרות עוד לא ממש הכרנו, שיחקנו קלפים מאולתרים וקצת צחקנו, והזכרת את השם של אימא שלי ואני התפרקתי. הגעגועים שברו אותי ברגע אחד. הלכתי הצידה לבכות. ניגשת אליי ואמרת: 'זהו אלון. פרקת. נשברת. אתה לוקח את עצמך ויש לנו מטרה אחת לחזור למשפחות שלנו. מותר להישבר, אבל אסור לאבד תקווה'. אני זוכר שאחרי שנה וחצי של 'זוגיות מתמשכת' שאתה קשור אלי לרגליים, אתה יוצא ואני נשאר לבד ממשיך עם אותן מנטרות. להיות חזק ואופטימי. אמרתי לעצמי 'חזק בראש רגוע בנפש' וזו ההזדמנות שלי להגיד לך תודה".
לאחר שסיפר שאביתר בנאי היה אמור להגיע אבל לא יגיע כי הוא חולה בשפעת, הזמין אלון את הקהל לשיר איתו את "יש לי סיכוי להינצל", ולא נותרה עין יבשה בקהל.
אל הבמה נכנס גיא מזיג שאמר "כבוד גדול לוות אותך במסע שלך אל החופש. יומיים אחרי שחזרת מעזה התראינו, סיפרת לי על המנטרה, אושר גדול להיות איתך פה". השניים ביצעו את השירים "בעוד שבוע" ו"כמה אני אוהב אותך".
לאחר שהודה לחיילי צה"ל נכנסה לבמה קרולינה, שאמרה "אביר החופש, אתה פשוט בחור נדיר כנראה שנרצה לראות אותך עוד ועוד". השניים שרו יחד את "הבלדה לאביר החופש ובת גלים" ואת "Happiness".
אל הבמה נכנס עידן עמדי שאמר: "אני מתרגש להיות כאן. לא אגיד הרבה רק אגיד שזה היה שווה הכל, לראות אותך ואת האור שלך. אז תדליק כבר את האור ותעשה מה שאתה יודע". השניים שרו את שירו של עמדי "בזמן האחרון".
הפסנתרן המחונן מילדות, שמוזיקה היא כל חייו, וגם אחד מהדברים שהחזיקו אותו בתקופת השבי, עלה לראשונה על במת האנגר 11 בתל אביב למופע חגיגי וחד פעמי, עם האמנים שנרתמו מיד בהתנדבות מלאה: אלון עדר, גיא מזיג, גל תורן, מארינה מקסימיליאן, מוניקה סקס, עידן עמדי, קרולינה ושלומי שבן. כל אלה הגיעו לקחת חלק באירוע המרגש תחת ניהולו המוזיקלי של עמוס בן דוד.
רגע לפני שעלה על הבמה, יצאו הוריו של אלון למפגש עם התקשורת, שליוותה אותם לאורך כל המאבק ההירואי להשבת בנם. "אני וקובי כל כך מתרגשים מהיום הזה", שיתפה עידית. "נזכרנו שלפני 4 חודשים אלון השתחרר, אבל שנה קודם זה היה בדיוק היום בו אלי שרעבי יצא, וקיבלנו אות חיים מאלון ביום ההולדת שלו. אני חושבת שזה ממש לקח אותנו בספידים קדימה, הבנו שאנחנו חייבים להציל אותו. זה הזוי לחשוב שאנחנו פה. כמו נס, ביום הולדת 25 של אלון והוא מופיע. זה מרגש, זה לא יאומן. איך שהוא יצא הוא ישר אמר 'אימא זה מה שאני רוצה לעשות יחד עם האמנים שהיו איתי בראש בשנתיים האלה'".
קובי הוסיף: "אנחנו רוצים להודות לכל צוות ההפקה והאמנים שבאו והרימו את הערב הזה בהתנדבות מלאה. זה מחמם את הלב. אנחנו רואים את אלון בהכנות, וזה מדהים לחשוב איפה הוא היה קצת יותר מארבעה חודשים אחורה ואיך העביר את השנתיים האלה. הוא יצא עם הרצון והידיעה שהוא חוזר לחיים, ומה שהוא רוצה להראות לכולנו זה את התקווה וההבנה שבעצם יש עתיד".
עידית שיתפה: "ושהמוזיקה מצילה, יש לה כוח לרפא ואנחנו רואים את זה. כל יום שאלון מנגן ונמצא על הבמה הוא חזק יותר וזה נותן לו כוח ומשמעות בחיים".
"כשהוא הגיע חיכה לו בבילינסון פסנתר, וחצי שעה אחרי שהגיע שמענו אותו מנגן ואז הוא יצא ואמר לי 'כל הגוף כואב, אני לא יכול לנגן'. לראות אותו עכשיו מתכונן למופע שלם על הבמה זה מדהים. תודה לעם שעזר לנו להציל את אלון ולעזור להגשים את החלום. מפה ממשיכים הלאה צומחים גדלים ונלווה את אלון בחיים שלו", אמר קובי.
עידית אמרה: "במופע הזה כל אמן מביא איתו סיפור אחר שאלון החזיק בשבי. כל אמן נתן משהו אחר לאלון גם לפני, גם בזמן השבי ובטח אחרי. אתם תשמעו סיפור שמתגלגל מלפני, תוך כדי ואחרי השבי ואיך מוזיקה מלווה את זה. זה הקטע המרגש בדבר הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו