"לא הייתה לנו תרבות ישראלית בלעדיך": עולם התרבות נפרד ממתי כספי

עולם התרבות הגיע הבוקר (שני) להיפרד מאחד מאדריכלי המוזיקה הישראלית, מתי כספי ז"ל, שהלך לעולמו כשהוא משאיר אחריו יצירות רבות שהתקבעו בפנתיאון התרבותי שלנו.

ארונו של מתי הוצב ברחבת המשכן לאמנויות הבמה - האופרה הישראלית, התיאטרון הקאמרי של תל אביב, ורבים הגיעו לחלוף על פניו ולחלוק לו כבוד אחרון, כשברקע נשמעים שיריו ועל הבמה ניצב פסנתר מיותם, מול קהל אוהב, מעריצים, קולגות ואנשי תרבות ורוח.

לטקס הגיעו יותר מאלף איש. בין אנשי התרבות והדמויות הציבוריות שהגיעו לחלוק לכספי כבוד אחרון: שלמה וישינסקי, אושיק לוי, קיקי רוטשטיין, שלומית אהרון, קובי אושרת, יונה אליאן, ששי קשת, גיא מרוז, אורלי וילנאי, דוד קריבושה, יניב סוויסה, עקיבא נוף, מיקי קם, יובל כספין, אפרת רייטן. 

עוד הגיעו יזהר כהן, מרים זוהר, יוסי אלפי, טמירה ירדני, מירי אלוני ורבים נוספים. 

את טקס הפרידה פתח מנחה האירוע נעם סמל, שאמר: "אנו עומדים הבוקר במקום שמסמל את פסגת היצירה הישראלית. להיפרד מאדם שיצר את הפסקול שלנו. הוא שמע את מה שאנשים לא דמיינו. יזם מוזיקלי פורץ דרך, ובעיקר אמן סקרן בלתי נלאה שחיפש כל חייו את הדבר הבא.

"שיריו ליוו אהבות ראשונות, מלחמות ותקוות, והפכו לנכס של תרבות שלמה. זה לא רק רגע של פרידה אלא גם רגע של תודה. תודה על הדיוק והיופי, על הסטנדרט האמנותי הגבוה ועל האומץ להיות יוצר שלא מתפשר".

דבריו של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו:

"הַקֶאוּ,
משפחת כספי היקרה,
מכובדיי,

יֵשׁ יְצִירוֹת רְצִינִיּוֹת
שֶׁמְּבַקְשׁוֹת רִכּוּז מָלֵא בָּאוֹזְנִיּוֹת
יֵשׁ יְצִירוֹת גְּאוֹנִיּוֹת
שֶׁחוֹלְלוּ מַהְפֵּכוֹת סִגְנוֹנִיּוֹת
שֶׁתְּרוּמָתָן בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת
וְנִצְחִיּוּת לָהֶן מֻבְטַחַת
אַךְ לֹא נָעִים אוֹתָן לָקַחַת
לָעֲבוֹדָה אוֹ לַמִּקְלַחַת.

גבירותיי ורבותיי, עם השורות הללו של אהוד מנור פתח מתי כספי, היוצר הגאוני, החד-פעמי, הרבגוני, את אלבומו 'שטויות במיץ עגבניות'. האלבום ההוא היה יוצא דופן ברפרטואר של כספי, כי הוא היה אלבום מצחיק. ממש-ממש מצחיק. ומצחיק זו בהחלט לא המילה הראשונה שעולה כשחושבים על מתי כספי. אבל אני חושב שהשורות האלה תופסות את כל הרפרטואר הבלתי נתפס שהאיש הזה יצר.

"זה האיש שבזכות הלחנים, העיבודים והנגינה שלו למדנו, בין השאר, מה זאת אהבה ואיך נראה מקום לדאגה ושבגללו כולנו מתגעגעים לימי בנימינה וכואבים ילדים אסורים. זה האיש שהסביר לנו את הרגש החמקמק הזה שמרגישים כשנהיים הורים ולא ידענו לקרוא לו ילדותנו השנייה. האיש שֶמִבֵּין אצבעותיו ומוחו הקודח התעצבה המוזיקה הישראלית והייתה לשמיכת טלאים משובצת בהשפעות של פאנק וג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה ברזילאית.

"האיש ששיתופי הפעולה שלו – אהוד מנור וסשה ארגוב, ריקי גל ושלמה גרוניך – יצרו חלק מהאלבומים והשירים היפים ביותר והחשובים ביותר שהיו ושאי פעם יהיו לנו.

"וגם אם את רובם קשה לשיר סתם כך בעבודה או במקלחת, הרי הם צרובים בליבנו, בעורנו, בשרשרת הדורות שלנו. וכך יישאר גם הוא – האיש בעל אלף התווים והסולמות, עם הקול הרך שלו והדיוק הבנוי לתלפיות שלו.

"מתי כספי, תודה לך על שדה היצירה הפורח שלך. לא יכולנו לדמיין את התרבות הישראלית, לא הייתה לנו תרבות ישראלית, בלעדיו, בלעדיך".

בתום דבריו ולאחר הנחת הזרים, הזמרת עדי כהן עלתה לשיר את "עוד יום". אחריה עלו לבמה המנצח והמוזיקאי דודי זבה וסולני האופרה הישראלית טל גנור, דניאלה סקורקה ועדי עזרא, לשיר את "דקה דומייה", "ילדותי השניה" ו"שיר היונה". שלושת זמרי האופרה סיימו יחד בשיר האייקוני "מה זאת אהבה".

הפסנתרן והמלחין גיל שוחט עלה לבמה, ובטרם ניגש לפסנתר לנגן מחרוזת וירטואוזית משיריו של מתי, אמר: "אני כבר יומיים בוכה. אגיד משהו קצת מצחיק על מתי. הוא היה אדם של הומור מסוג מסוים. באחת ההופעות ניגנתי שוברט ואמרתי לקהל ששוברט כתב את היצירה בשנת 1803. כשמתי עלה אחריי לבמה, הוא אמר 'אני כתבתי את 'ברית עולם' בשנת צהריים'. זה היה מתי. מתי, אתה חידה. אניגמה. דבר אחד בטוח, שהמוזיקה שלך יצאה ממך והיא לנצח". 

שלמה גרוניך עלה לבמה לקול תשואות ומחיאות כפיים מהקהל, ניגש לפסנתר וביצע את "ואותך". רגע לפני האקורד הראשון, אמר: "זה היה בתקופה שהכרתי את מתי, הוא השמיע את השיר ואמר שזו תוכנית סאטירית בטלוויזיה ואמרתי לו 'המנגינה הזאת ראויה למילים אחרות'. הוא אמר לי 'אני לא יודע לכתוב, תכתוב אתה'. אז כתבתי". בתום השיר, הזמין את דני רובס לשיר איתו את השיר הראשון שהלחינו יחד גרוניך וכספי, "ציור".

דני רובס נשאר על הבמה ואמר: "כולנו מדברים על המוזיקה של מתי, אז אני רוצה להגיד קודם כל תודה למשפחה שהיתה איתו ברגעים הכי קשים לאורך כל הדרך. היה לי הכבוד העצום לעבוד ולנגן ולכתוב עם מתי, גדול המוזיקאים בני דורנו. כשהשם שלו היה מופיע לי על הטלפון, הלב שלי היה קופץ כאילו אני ילד בן 12". בתום דבריו שר רובס בקול חנוק ושבור מאבל את "ברית עולם", שירם האלמותי של כספי ומנור. הקהל הצטרף אליו בפזמון, לבקשתו.

בסיום טקס האשכבה ריקי גל, האמנית שעבדה עם כספי שנים רבות והיתה גם חברתו הקרובה, עלתה לבמה ואמרה: "האהבה שלכם החזיקה את מתי עד הרגע האחרון. הוא כל כך הודה לכם על זה. היו זמנים שהוא ניסה לנגן ולרדת אל החוף וחשב שעוד יופיע, אבל זה לא צלח.

"אני באופן אישי מודה לכם ואני רוצה שתשירו איתי בקול מלא, כי מתי בדרכו אל הנצח אבל הוא ישמע אתכם". הקהל הקשיב לזמרת הנרגשת והצטרף אליה לשירת "מקום לדאגה". גל הזמינה לבמה את שלומית אהרון, שהיתה בקהל, לשיר איתה את השיר הקאנוני.