מתי כספי היה מלחין ענק. מוזיקאי גדול. זמר נפלא. היתה לו כל החבילה. הוא היה מיוחד במינו. יוניק. בהומור שלו, בשירים הנפלאים שלו. הכרנו ונפגשנו בהתחלה בכל מיני אירועים מקצועיים אבל ברגע שהתחלנו לעבוד יחד על האלבום שהפיק לי, 'ממריאה ברוח', ברור שההכרות הפכה אישית ופגשתי את כל הדברים האלה בעוצמה רבה. נפגשנו כשנה לפני צאת האלבום, לגבש את השירים, שהיו כולם שירים שלו. "הייתי אומרת", " ממריאה ברוח", שיר הנושא ו"עוד יום" האייקוני.
אני זוכרת ששלחתי לו את הטקסט של עוד יום, שכתבה רחל שפירא, נפגשנו באיזו חזרה והוא השמיע לי על פסנתר את הלחן לשיר הזה, מנגינה שכתב מיד למילים וכשהוא סיים לשיר את השיר הסתכלתי עליו בלי מילים. זה שיר נפלא שנגע בי בשמיעה הראשונה. מאסטר פיס. עבדנו יחד על האלבום שם נחשפתי למקצועיות שלו, למדתי ממנו המון. דברים ששינו לי תפיסות בקריירה שלי לגבי איך להתייחס ולגשת לדברים, כמו למשל להקליל. אני נורא פרפקציוניסטית, אני המבקרת הכי מחמירה של עצמי, ועם כל זה שהוא היה פרפקציוניסט על, הוא לימד אותי קצת להקליל. למדתי ממנו לא להתעקש על עוד טייק ועוד טייק כי תמיד אפשר יותר טוב, צריך לדעת מתי לסיים, ולהתייחס לביצועים לא כמכונה מלוטשת אלא בצורה האנושית של זה. להשאיר גם אם משהו פגיע או לא מושלם.
הוא נתן לי כלים להמשך. זה היה ב-1984, הייתי צעירה בכל המובנים, במיוחד מקצועית ולמדתי תוך כדי. לאורך השנים נפגשנו בכל מיני ארועים, הוא התארח אצלי בקיסריה, אני התארחתי אצלו בשוני, כל אחד המשיך בחייו, ובערב המחווה שעשו לו וליצירה שלו ברעננה, היתה לי ההזדמנות להגיד לו באופן אישי. הוא ישב בשורה הראשונה על כסא הגלגלים, רגע לפני שאני עליתי הוא אמר את דבריו על הבמה, ואני עליתי מיד אחריו, ולפני שהתחלתי לשיר פניתי אליו ואמרתי לו שאני עדיין מעריצה אותו ומעריכה אותו ולמדתי ממנו המון והיתה לי זכות לעשות איתו אלבום שלם. שאני אוהבת אותו ותודה על הכל.
הספקתי לסגור מעגל איתו וגם לשיר לכבודו וגם לדבר אליו. עצוב לי נורא. כואב לי, למרות שהסוף הזה היה ידוע, עצוב שהכישרון הזה שלו נעלם מהעולם, למרות שהוא השאיר לנו המון. מתי השאיר לנו מתנות נצחיות, לי באופן אישי וגם לארץ שלנו, לא הרבה אנשים משאירים אחריהם כזאת מורשת שתנציח אותם לעולמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו