הסוף היה ידוע, ובכל זאת עולם התרבות קם לבוקר עצוב למשמע הבשורה על מותו של מתי כספי, שנאבק באומץ במחלתו והדביק את כולם באופטימיות שהיתה בו עד הרגע האחרון.
נעם סמל, לשעבר מנהל התאטרונים חיפה, הבימה והקאמרי, שגם ליווה את כספי במהלך דרכו המוזיקאלית ספד לו: "הייתי מנהלו של מתי כספי בשנות ה-70. אני מכיר אותו ואת יצירתו היטב ואין ספק שהוא היה אמן ויוצר ענק, מלחין ומעבד מוזיקלי, יזם ושחקן מלא חוש הומור. הוא כתב אופרות ויצירות קאנוניות שנשארו עד ימינו רלוונטיות ומושמעות. נסענו יחד ברחבי העולם , היינו בברזיל ובשבדיה במסע הופעות, הוא היה אדם שכל כולו היה עולם המוזיקה, אדם מוכשר שידע לקחת שירי משוררים ולהלחין אותם וידע לכתוב מוזיקה נפלאה, שירים מיתולוגים שנכנסו לפנתיאון של המוזיקה הישראלית".
המוזיקאי אוהד בן אבי, שבתקופה האחרונה היה אחד האנשים הקרובים לכספי, ניהל מוזיקלית את מופע המחווה ליצירתו, הקליט אתו את הפודקאסט הנפלא 'פודכספי' וליווה אותו בהתמודדות עם המחלה נפרד ממנו: "תמיד כשיש סוף שמלווה בהתמודדות עם מחלה, לוקח זמן עד שזוכרים את הלפני ואני עדיין במאבק ההרואי שלו במחלה ואיך רצה לנצח אותה ובאמונה החזקה שלו שלמרות כל הסבל הוא יתגבר על זה.
"זה אכן עבד תקופה מסוימת, הרבה יותר ממה שניתן היה לשער. כדי להזכיר לעצמי שהיה גם אתמול הקשבתי לשיחה שלנו מהפודקאסט, שיחה שעדיין לא יצאה על הומור, נורא מצחיקה. שמעתי אותו חי ובכוחותיו, חזק ומצחיק, ועשיתי לי תזכורת למעבר בין הפאזות, לזכור שהיתה פאזה אחרת לפני. היצירה שלו תגבר על הזיכרון של השנה האחרונה, כי מדובר בגדול המוזיקאים שהיו פה, ויש איזה קונצנזוס די רחב לגבי זה. עבדנו על המופע שלו ונחשפנו לכמות השירים שחייבים ללהיות במופע מותך השירים שכתב . אין לאף אחד בארסנל כמות כזאת של שירי חובה, שחולשים על כל כך הרבה סגנונות וגם כל כך הרבה יוצרים ומבצעים ששיתף אתם פעולה, אין משהו דומה לזה".
יהודה עדר, נשיא רימון: "הכרתי אותו בשנות ה-80, הוא היה חלק מחבורת אריק איינשטין, תמוז, כוורת. היינו חבורה שמופיעה והוא היה נערץ, עם היכולת המוזיקלית הכי גבוהה, אלוהית, של כותבי השירים. אין כותב שירים שלא העריץ את היכולת הזאת. הוא שילב דברים מסובכים בצורה שכל אחד יכול לשיר וזו הייתה הגדולה שלו. מבחינה מוזיקלית, אין מישהו בארץ שיכול לנגן את שיריו בלי תוים כי זה כל כך מורכב ומיוחד. הוא כותב בצורה ששייכת לעולם הקלאסי, אבל מדהים כמה הוא הופך את זה לנגיש.
"ברמה האישית, פגשתי אותו כשלהקת דודה הופיעה עם מתי כספי בבריסל. חליתי שם והוא זה שטיפל בי והוא היה מדהים. יש לי ספר עם הקדשה ממנו, וההקדשה היא: 'צלצל אלי מחר תזכיר לי לדבר אתך, מתי'. זה היה מתי. מיקי ואני ביקרנו אותו בבית החולים, הוא סבל מכאבים איומים אבל היה האיש הכי מצחיק בעולם. הוא לא רצה שנלך, למרות שכאב לו. כל דבר שקשור לצחוק והומור- הוא היה שם. אדם מורכב עם עצב עמוק אבל הכי מצחיק בעולם".
אושיק לוי: "אני מכיר את מתי המון שנים. הוא היה גאון מוזיקלי, איש מיוחד במינו עם אישיות מורכבת ומיוחדת. היה לו את ההומור הייחודי לו. הופענו יחד, עם לאונרד כהן ופופיק ז"ל במלחמת יום הכיפורים, סיבוב שלם במשך חודש. היינו צמודים, מופיעים 7-8 הופעות ביום וזו היתה החוויה הכי גדולה שחלקתי איתו. היינו בקשר לאורך השנים, הוא כתב לי אלבום שלם, מקסים, והיה כישרון גדול. הוא היה אמן אדיר ועצוב לי מאוד הבוקר הזה".
ירדנה ארזי ספדה לחבר והקולגה: "יום עצוב מאוד, מתי היה גאון אמיתי. יוצר מקורי, וירטואוזי שהטביע חותם משלו על המוזיקה הישראלית. זכיתי לעבוד איתו עוד בתחילת הדרך, כשניהל מוזיקלית את שוקולד מנטה מסטיק. למרות שהיה מבוגר מאיתנו בסך הכל בשנתיים, מבחינתנו הוא היה אוטוריטה של ממש אבל גם הסתכל עלינו בגובה העיניים. צחקנו המון יחד. האווירה הייתה מלאה ביצירתיות, הומור וסקרנות מוזיקלית. בזמן שעבדנו יחד על שני האלבומים שהוא הפיק לנו, יצאנו לסיבוב הופעות בברזיל וכשחזרנו הבאנו לו המון תקליטים של מוזיקה ברזילאית, שבאה לידי ביטוי גם באלבום הבכורה שלנו וגם בהמשך דרכו האמנותית.
"בעיני הוא היה השגריר הכי חשוב של ברזיל בישראל. הנסיעה המשותפת לאירוויזיון בדיוק לפני 50 שנה עם השיר ״אמור שלום״, הייתה חוויה שאף אחת מאיתנו לא תשכח לעולם. הנוכחות שלו נתנה לנו ביטחון והצלחנו גם לבלות ולהנות ברחובות האג. לימים, כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הצועני, היה לנו ברור שמתי הוא האיש הנכון לצאת איתו להרפתקאה הזו. הוא נדלק על הפרויקט ויחד עם גברי מזור ואהוד מנור, הצליח לשמור גם על אווירת המקור בשירים הצועניים, וגם לתת לו סאונד עדכני ובעיקר מלא חיים. אני זוכרת משפט שהוא אמר לי בזמן ההקלטות: 'תדמייני שאת בבר, שלוש לפנות בוקר ואת שיכורה לגמרי. ועכשיו תשירי'. גאון, כבר אמרנו?
"כל כך הרבה שמחת חיים הוא העניק לכולנו, כל ישראלי באשר הוא. הלחנים שלו מנגנים על כל המנעד הרגשי ומלווים אותנו ברגעים משמעותיים בחיים. היצירה שהותיר אחריו, תחיה איתנו תמיד. תנחומיי הכנים לכל בני משפחתו".
דורי בן זאב: "ההיכרות שלי עם מתי הולכת אחורה, לגיל 19. גרנו ביחד באותו מלון והוא כתב לי שירים וגם הלחין מילים שלי ללהקה שהיתה לו , שלישיית 'לא אכפת להם'. עברתי עם מתי את כל ההתחלה שלו, עוד לפני שהיו שירים ולהיטים , כשהוא רק היה לוקח גיטרה תחת כל עץ רענן, שר בכל הזדמנות. שיתפנו פעולה במחזמר 'עיר הגברים', ממנו כולם מכירים את השיר 'פנקס הקטן', אבל מתי כתב את המוזיקה לכל המחזמר. יש כל מיני דרגות של מוזיקה קלאסית ומתי הוא המוצרט של המוזיקה הקלה.
"הוא האיש שידע בצורה אלוהית וגאונית את הפיוט ואת הרגש, הוא ידע לחבר בין מילים למנגינות ולהפוך את זה למשהו איכותי עם ערך מוסף. כבן קיבוץ הייתה לו איזה גישה לאנשים, לחברה, בלי לוותר או אולי אפילו להיות מדויק - עם האמנות והיצירה שלו. אנחנו מאבדים היום אושיה. חבל לי שהוא היה חולה, שסבל, אבל השירים יישארו לנצח. את הבשורה העצובה על מותו שמעתי בשידור חי, כששידרתי, כל כך לא רציתי שזה יפול על השידור שלי ואצטרך להגיד את זה אבל בקול שבור וסדוק אמרתי, ושידרתי שעה בכאב גדול מאוד".
יוני רכטר: "כשאני חושב על מתי כספי עולים בי הרבה זיכרונות של רגעים קסומים: צפייה בהופעה שלו בפסטיבל נואיבה בתחילת שנות ה-70, מתי שר והייתה תחושה כאילו הזמן עמד מלכת, האזנה לאלבום 'מאחורי הצלילים' עם שלמה גרוניך - שירים וביצועים שהקדימו את זמנם, שירים נפלאים ונדירים שהלחין ואף אחד לא מכיר, אין ספור הפקות מוזיקליות נפלאות שעשה לשיריו בביצועים של זמרים וזמרות והרכבים קוליים, קול הבריטון הייחודי שלו שר שירים שגם כשהם שמחים עולה מהם עצבות סמויה והמפגשים האישיים שהיו לנו על הבמות ומחוצה להן. כמוזיקאי שהתחיל לפעול קצת אחריו דמותו הייתה עבורי תמיד מקור השראה וגם מודל שהראה לי איך אפשר לשמור על נאמנות לאמת הפנימית שלך וגם לשרוד במציאות הלא פשוטה בה אנו חיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו