בשל האנטישמיות הגואה: זוכת האירוויזיון הוותיקה עולה לישראל

עבור רוב הישראלים, השם לני קור אולי לא מצלצל מוכר באופן מיידי, אבל בהולנד ובדפי ההיסטוריה של האירוויזיוןמדובר באגדה חיה. קור היא זוכת האירוויזיון היהודייה שהביאה לממלכה הכתומה את הניצחון בשנת 1969, ועכשיו, בגיל 75, היא מחליטה שנמאס לה מהאנטישמיות הגואה באירופה ובוחרת לעשות מעשה – ולעלות לישראל.

כדי להבין את עוצמת הצעד של קור, צריך להכיר את הקשר המיוחד שלה לישראל שהתחיל הרבה לפני אורות הבמה. קור לא נולדה יהודייה, אך הזוגיות עם בן זוגה הישראלי דאז הובילה אותה להתגייר כאן בארץ כבר בגיל 20. מאז היא פשוט לא הפסיקה להגיע: במלחמת יום כיפור ובמלחמת המפרץ היא נחתה כאן כדי להעלות את המוראל, הופיעה בפני פצועים בתל השומר ואפילו שרה בתוך מטוס של חיל האוויר כשהיא לבושה בשכפ"ץ.

בתחילתשנות ה-80היא כבר עשתה עלייה עם בעלה הראשון, ובתה השנייה דפנה נולדה בארץ. גם כשחזרה להולנד היא המשיכה לנהל אורח חיים יהודי אדוק ונישאה בשנית לרוב פרנק היהודי. כיום, כששתי בנותיה וארבעת נכדיה גרים ברמת גן, המעבר הנוכחי שלה הוא לא רק בריחה מהאנטישמיות והתקיפות האלימות שחוותה לאחרונה בהופעותיה בהולנד, אלא פשוט חזרה הביתה למשפחה.

הקש ששבר את גב הגמל הגיע לאחרונה, כשקור גילתה שגם בעולם הבידור האירופי יש מחיר לתמיכה בישראל. היא הייתה אמורה להשתתף בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "Beste Zangers" ("הזמרים הטובים ביותר"), אך השתתפותה בוטלה ברגע האחרון בשל מה שהוגדר כ"התבטאויות פוליטיות".

בשטח היה ברור לכולם: העובדה שקור לא הסתירה את זיקתה לישראל הפכה לנטל על ההפקה. "יש כאן תרבות של ביטולים והאקלים כלפי יהודים הפך לעכור", שיתפה בכאב בראיון פרידה.

החזרה של קור לישראל היא גם סגירת מעגל עבור מי שהייתה שותפה לאחד הרגעים הזכורים ביותר בתולדות האירוויזיון. בשנת 1969, על הבמה במדריד, היא כבשה את אירופה עם השיר "De Troubadour" (הטרובדור). אלא שבאותה שנה חוקי התחרות עוד היו רחוקים מלהיות משוכללים, ובתום ההצבעה נוצר מצב חסר תקדים שבו קור חלקה את המקום הראשון עם לא פחות משלוש מדינות נוספות. ללא מנגנון שובר שוויון, ארבע המדינות הוכרזו כזוכות בתיקו מרובע – אירוע ביזארי שגרם לשינוי חוקי התחרות לנצח.

התמיכה של קור בישראל היא לא עניין חדש. כבר בספטמבר האחרון היא יצאה בחריפות נגד הקריאות לחרם על ישראל בתחרות: "אם ישראל לא מורשת להשתתף, אז כאמנית – גם אני לא הייתי רוצה להשתתף", הבהירה אז בנחישות.

עבורה, ישראל היא הבית של בנותיה והמקום שבו נכדה נפצע בקרבות ה-7 באוקטובר. "אמנות היא דרך לחבר בין אנשים, וכשמחרימים את ישראל – נוקטים עמדה אגרסיבית. המשאלה הגדולה ביותר שלי היא: תנו לאמנות להיות חופשית, אל תיגעו בה".

למרות הטעם המר שהותירה התעשייה האירופית, קור ממש לא מתכוונת להניח את הגיטרה. היא מספרת בסיפוק שילדיה וחתניה הם מוזיקאים, והיא מתכננת להמשיך ליצור איתם מוזיקה חדשה כאן בארץ. "זה הרגע הנכון", היא סיכמה בדמעות של התרגשות.

עכשיו, כשהיא מחליפה את תעלות אמסטרדם בחופים של ישראל, נראה שהטרובדורית המיתולוגית סוף סוף מצאה את הבית האמיתי שלה.