"אני מתפלל ושומר שבת, אלא אם אין לי מחליף בהצגה"

אחרי עשרות תפקידים בתיאטרון, ובהם גם תפקידים שדרשו ממנו לשיר על הבמה, השחקן דן שפירא (שבימים אלה משחק בקאמרי ב"איש הגשם", ב"טרטיף", ב"חשמלית ושמה תשוקה" ובקרוב מתחיל חזרות ל"הלוויה חורפית") מגשים חלום ישן ומוציא היום (ראשון) את "עולם", מיני־אלבום בכורה.

מדובר במיני־אלבום בהפקה מוזיקלית של בן שופן, שבו הוא משתף פעולה עם יוצרים, ובהם נאור דנין, מאור מויאל והזמר ציון גולן, בניהול אמנותי של גדי גידור. במהלך השנה האחרונה יצאו מתוך האלבום הסינגלים "עולם", "בחלומי" ו"שום דבר לא מובן מאליו". כעת מצטרף אליהם השיר החדש "מה הם החיים", שבו מתארח הזמר ציון גולן, היוצא במקביל להשקת המיני־אלבום.

בראיון ל"ישראל היום" הוא מספר על המקום של המוזיקה בחייו, על תהליך ההתקרבות ליהדות, וגם על הגעגוע לאבא, איש הרדיו והתרבות מולי שפירא, שלאחר מותו עדיין מלווה אותו בתהליך היצירה שלו.

"המוזיקה מלווה אותי כל החיים, מגיל די צעיר", הוא מספר, "למדתי פסנתר קלאסי 13 שנה, ואחר כך בלהקה הצבאית שרתי. למדתי באוניברסיטה תיאטרון והתעמקתי בעולם המשחק, אבל בהרבה תפקידים שעשיתי בתיאטרון גם שרתי, כמו 'מייק ברנט' בבית ליסין, 'זוהר ארגוב' בקאמרי, 'שיער', 'לילה בפריז' ועוד.

"עם השנים גם התפתחו כל מיני הופעות שאני שר בהן חומרים לא מקוריים, אבל בשנה וחצי האחרונות התחיל להתעורר אצלי הצורך להביע משהו דרך השירים ודרך חומר מקורי, שבעצם אני לא יכול להביע לגמרי דרך משחק, כי שם אתה בנעליים של מישהו אחר, אתה אומר טקסט של מישהו אחר. בשירים אני לאט־לאט מוצא את הנתיב שבו אני יכול להגיד מה שאני רוצה להגיד, להלחין, יצירה אישית ששילבתי באלבום הזה עם יוצרים נוספים בהפקה מוזיקלית של בן שופן, שגם כתב איתי את אחד השירים".

הצורך ביצירה האישית בתקופה הזאת נבע, יש להניח, מהשנתיים הקשות שעברנו, ברמה הלאומית, לצד הפרידה שלך מאביך.

"יש קשר מאוד גדול בין הדברים. פרוץ המלחמה, במובן הקולקטיבי הלאומי, וגם במישור הפרטי אבא שלי נפטר, פחות או יותר באותו הזמן. חוויתי טלטלה, גם פרטית וגם לאומית, ואני חושב שזה יצר צורך גדול יותר לדבר על דברים. האי.פי הזה מתעסק הרבה במערכות יחסים - שלי עם עצמי, שלי עם הבורא, שלי עם אשתי והילדים והאנשים שסביבי, אבל ללא ספק התקופה האחרונה מעלה המון שאלות איך מצליחים במציאות המאתגרת של החיים שלנו".

כשהוא מדבר על מערכת היחסים שלו עם הבורא, מדובר בהתקרבות שלו ליהדות ובלימודי היהדות שהפכו חלק בלתי נפרד מחייו של מי שהיה בעבר שחקן חילוני וכעת מנהל דיאלוג עם הדת. "זה מין ריקוד כזה", הוא צוחק, "זה התחיל לפני כמה שנים, שיח שלי עם העולם היהודי ועם הזהות שלי כיהודי, שהתעורר אצלי וגרם לי לשאול שאלות ולחפש משמעות. חיפשתי משהו גדול יותר מדברים שהיו פעם בשבילי הכל, כמו התיאטרון או המשפחה, משהו אינסופי שיכול לחבר בין החלקים השונים שהרגשתי שיש בתוכי. המזרחיות והאשכנזיות, הדתיות והחילוניות.

"היום מצד אחד אני מתפלל, מאמין, לומד יהדות, ובגדול אני שומר שבת ולא מופיע - אבל בקאמרי, לפעמים בהצגות שאין לי מחליף, אני כן משחק אם צריכים אותי בשבת".

זה משפיע על עולם התוכן שלך? על תפקידים שאולי תבחר שלא לגלם?

"יש איזה שינוי מסוים תוך כדי תנועה, יש התפתחות בחיפוש שלי אחרי חומרים שמרגשים אותי, אבל אני לא מפנה עורף לבית שלי ולמקום שגדלתי בו, עולם מאוד עשיר בתרבות ישראלית ועולמית. אני מחפש כל הזמן איך אני יכול להביא את עצמי באופן שנאמן לשני העולמות האלה, שעם השנים אני מגלה שלא באמת מנוגדים. אמנות ואמונה זה מאותו שורש, שניהם מקומות מחפשים, ואני חושב שהחיפוש האמנותי והיהודי יושב אצלי על אותו חיפוש. במוזיקה זה מתחבר בקלות, כי אני בוחר את הטקסטים שלי, או של אחרים כמו שקרה באי.פי.

"כרגע אני עובד על האלבום הבא, שיהיה לחנים וטקסטים רק שלי. לכתיבה יש משמעות גדולה. גם על הזוגיות שלי זה משפיע".

בתוך התהליך הזה עוברת המחשבה מה אביך היה אומר?

"אני חושב שבאיזשהו מקום כל השנים, אולי כמעט בכל תפקיד שעשיתי, חיפשתי את הדעה ואת הנוכחות שלו, מה הוא יחשוב. למרות שלא תמיד הסכמנו ולפעמים התווכחנו. כשהוא לא נמצא - יש איזה חוסר, למי אני עושה את זה? אני ממשיך את דרכו, ואני חושב שהוא רואה ושומע. זה חלק מהסיפור של האמונה, אני מרגיש שהוא חי בתוכי, ובשבילי הוא עדיין איתי".