אם נאמין לרובי וויליאמס, אז "Britpop", אלבום האולפן החדש שלו והראשון מזה עשור (אם לא לוקחים בחשבון את תקליט שירי חג המולד מ-2019), הוא האלבום שהוא באמת רצה להקליט מייד אחרי שעזב את טייק ד'את ב-1995.
אם נמשיך להאמין לרובי וויליאמס, "Britpop", שהוכרז כבר במאי 2025, היה אמור לצאת באוקטובר של אותה שנה אך נדחה לתחילת 2026 מכיוון שהזמר לא רצה להתחרות בטיילור סוויפט על המקום הראשון במצעד הבריטי בסתיו ההוא.
מעבר לכך, רובי עוד-יותר רוצה לשבור את השיא המשותף שלו ושל הביטלס ולשגר אלבום מספר 16 לצמרת מצעד האלבומים הכי נמכרים בממלכה (השיא עומד כיום על 15, ונראה שוויליאמס אכן ישבור אותו בשבוע הבא).
מה שעוד יותר מבלבל בסיפור של "Britpop" הוא שהאלבום היה אמור לצאת ב-6 בפברואר הקרוב, אבל הושק במפתיע בסוף השבוע האחרון, שלושה שבועות לפני המועד הרשמי. הסיבה: אמצע ינואר 2026 התברר כתקופה דלילה בלו"ז הרליסים הבריטי, ולכן סיכוייו של וויליאמס לכבוש את המצעד גבוהים יותר.
מה שתגיד, רוברט. אוהבים אותך, רוברט. אתה פרפורמר בחסד, כותב מוכשר ובחור כריזמטי, אבל אנחנו פה קודם כל בשביל המוזיקה ופחות בשביל האגו טריפ, שעדיין חי ובועט אצלך בגיל 51. למרבה המזל המוזיקה של "Britpop" די בסדר.
שובן של הניינטיז
כמשתמע משמו וגם על רקע הכרזותיו של וויליאמס שזה האלבום שהוא שאף להקליט לפני 30 שנה, "Britpop" הוא מחווה לז'אנר המוזיקלי הבולט של אמצע הניינטיז, תקופה שבה אואזיס ובלר שלטו במצעדים, וגם ללהקות כמו סופרגראס, סווייד, אלסטיקה ורפבליקה היה מה להגיד.
ואכן, מההאזנות ראשונות, חלק גדול מ-"Britpop" נשמע כמו אלבום שרובי היה מקליט אם הוא היה חבר באואזיס, או אלבום שאואזיס היתה מקליטה אם רובי – יוצא להקת בנים מצליחה להזכירכם – היה הסולן שלה. האזנות נוספות חושפות עוד כמה רבדים, ומה שיש לנו כאן, תכל'ס, זה אלבום פופ-רוק בריטי אסלי עם הרבה יותר גיטרות מחוספסות ממה שהיינו רגילים לשמוע מרובי עד היום.
מי שמחפש להיטים נצחיים כמו בסדר הגודל של "Angels", "Feel" ו"Millennium" ככל הנראה יתאכזב, אבל אלה שמעדיפים את "Come Undone" ו-"Advertising Space" אולי ימצאו פה כמה פנינים.
עם קצת עזרה מחברים
האלבום נפתח עם "Rocket" – ששוחרר כסינגל כבר במאי 2025, טרם הדחייה, ועשה קצת מעט רעש. גם בגלל שזו יצירת פאנק רועשת, פשוטה וקליטה למדי, אבל בעיקר מפני שטומי איומי, הגיטריסט האגדי של בלאק סבאת', נותן פה בראש. השיר רחוק מלהיות יצירת מופת ולא מייצג את הדיסקוגרפיה של הזמר, אבל מצאנו את עצמנו מזיזים את הראש ורוקעים לפי הקצב, אז נראה שהמשימה של רובי העלק-פאנקיסט הושלמה בהצלחה.
"Spies", הרצועה השנייה וגם הסינגל השני, הוא אחד מהשירים הטובים באלבום, בלדת געגועים לניינטיז שבה "נשארנו ערים כל הלילה, חושבים שאנחנו מרגלים ומתפללים שמחר לא יגיע", נשמעת כמו הכלאה של רובי קלאסי, אואזיס של פעם ואפילו קצת קולדפליי. יש על מה לדבר.
"Pretty Face", השיר השלישי שגם הוא שוחרר כסינגל, לגמרי היה יכול להיות קטע חביב וגנרי של אואזיס, אבל שימו לב לקליפ יוצא הדופן, שנראה כאילו הוקלט בווידאו ישר מתוכנית של "טופ אוף דה פופס" מלפני 30 שנה – כולל בעיות קליטה ו/או סליל קלטת בלוי. היינו שם כשזה קרה.
הצמד המקסיקני ג'סי וג'וי משתף פעולה עם רובי בבלדת האלקטרו-פופ החולמנית "Human" שנוטשת את הניינטיז לטובת התמכרות עתידית ל-AI, כשלא אחר מכריס מרטין מקולדפליי תורם את חלקו בגיטרה ובקלידים. חביב ושובר שגרה.
לבסוף, "All My Life", ששוחרר כסינגל בסוף השבוע במקביל להשקת האלבום, הוא ככל הנראה השיר הכי רובי-וויליאמסי כאן (רק עם אקסטרה גיטרות כמובן), שבו הבחור מקונן על התמכרות לתהילה ומכריז "אם אני לא יכול להיות מי שאני אז אני מעדיף למות". לא חשבנו אחרת.
עוד באלבום, בעיקר כפילרים: גארי בארלו, חברו של רובי מטייק ד'את, סייע בכתיבת "Morrissey", שיר הלל אלקטרוני סטוקרי למדי ("זה רק אני ואתה, הם לא צריכים לדעת") המוקדש לסולן הסמית'ס האגדי; ואילו גאז קומבס מסופרגראס מתארח ב-"Cocky" הגרובי.
האמת היא שרק האחים גלאגר חסרים כאן, ופרויקט הבריטפופ הסימפטי אך המבולבל במקצת של רובי וויליאמס בכלל היה נוסק. אנחנו נזרום עם מה שיש. בהצלחה במצעדים.
ציון: 3/5
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו