קיי־פופ הוא לא רק ז׳אנר מוזיקלי, אלא תעשיית בידור קוריאנית שלמה שמייצרת כוכבים ולהיטים בקצב גבוה לצד קליפים מושקעים ועתירי תקציב, כוריאוגרפיות חדות, נוכחות דיגיטלית אגרסיבית וקהילת מעריצים חזקה.
סנדי דרעי בת 27, מטבריה, בוגרת בית הספר רימון והיום כותבת ומוכרת שירי קיי-פופ. כבר בגיל 13, דרך צפייה באנימה, נחשפה דרעי לז'אנר והיום היא אחת הדמויות המסקרנות בקהילת הקיי-פופ בישראל.
סנדי הייתה מהפעילות המוקדמות בסצנת הקיי־פופ בישראל, בתקופה שבה הקהילה עוד הייתה קטנה והתבססה על מפגשים מצומצמים של כ־30 איש. מאז, אותה סצנה צמחה והפכה לקהילה שמונה עשרות אלפי מעריצים. זו קהילה מגובשת ופעילה במיוחד, עם אירועים מחברים כמו מסיבות, תחרויות, סדנאות וירידים.
היום סנדי לא רק חלק מהקהילה אלא עובדת בתעשייה ככותבת ומוכרת שירים לקיי־פופ. מתוך כ־500 שירים שכתבה, סנדי מכרה עד היום שלושה. מדבריה עולה כי אין "מחירון" קבוע, מכירת שיר יכולה לנוע מסכומים צנועים ועד סכומים גבוהים מאוד.
לצד הקהילה, צמחו גם יזמים מקומיים שמקדמים בישראל תוכן ופעילות סביב תרבות קוריאה. כך למשל, גבריאלה סרברו בעלת עסק קטן, ״King Pop״, שמקדם את תרבות קוריאה בישראל דרך סדנאות, מסיבות והופעות, ובמקביל גם בית ספר ללימוד השפה הקוריאנית. לסרברו מצטרפת דניה דרדיקמן, מנהלת ״King Pop״ שעושה זאת בהתנדבות.
את סנדי פגשתי באירוע של קהילת הקיי־פופ בישראל: סדנת כוריאוגרפיה בהובלת טאהון, כוריאוגרף שפועל בתעשייה קרוב לשני עשורים ומתמחה בהכשרת טרייניז והפיכתם לאיידולים בקוריאה וגם בסין.
לאורך השנים הופיע כרקדן מוביל עם להקת הבנים המצליחה BTS בתוכניות טלוויזיה ועבד מול הערוצים הגדולים בקוריאה בהם KBS, MBC, JTBC ו-SBS. כיום הוא הבעלים של סטודיו KCDS ומאז פרוץ המלחמה, הביע תמיכה פומבית בישראל ברשתות החברתיות ואף גייס תרומות לטובת נפגעי הדרום.
הסיפור של סנדי מדגים איך קיי־פופ כבר מזמן לא נשאר בגבולות קוריאה. זו תרבות שמושכת אנשים מכל הסוגים ובכל הגילאים. גם בישראל התופעה הזו כבר חיה בשטח עם אירועים ויוזמות מסודרות. במקרים נדירים, כמו אצל סנדי, היא גם הופכת למסלול מקצועי אמיתי. צפו בסרטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו