נמו, זוכה אירוויזיון 2024 ומי שהביא את התחרות השנה לבאזל, פרסם היום פוסט שבו הודיע כי החליט להחזיר לאיגוד השידור האירופאי (EBU) את גביע הזכייה שלו. המהלך של נמו אינו מפתיע במיוחד, שכן הוא התבטא בעבר נגד השתתפות ישראל בתחרות, עוד במהלך התחרות עצמה שבה לקח חלק - אולם הפעם הוא מגיע בצורת הצהרה רשמית ומתוקשרת. נמו כתב כי החלטתו נובעת מהרגשה שהאיגוד אינו פועל בהתאם לערכים שהוא מציג, בעיקר סביב המשך השתתפותה של ישראל בתחרות.
View this post on Instagram
בפוסט שפרסם כתב נמו: "אני תמיד אוקיר תודה לקהילת האירוויזיון, למעריצים שהצביעו, לאמנים שחלקו איתי את הבמה, ולחוויה שעיצבה אותי כאדם וכיוצר. ההחלטה הזו מגיעה ממקום של מחויבות לערכים שהאירוויזיון מבטיח, ולא מדחייה של האנשים שמרכיבים אותו. המוזיקה עדיין מחברת בינינו - האמונה הזו לא השתנתה". לצד המסר הפיוסי והרצון להצטייר כמי שפועל מתוך אידיאלים, הפוסט מהווה למעשה את ההצהרה הפומבית שמכינה את הקרקע למהלך החריג של החזרת הגביע – צעד שאותו נמו מציג כשיקוף של הערכים שהוא טוען שהתחרות התרחקה מהם.
לצד הפוסט, צירף נמו מכתב רשמי ששלח ל-EBU שבו הרחיב את טענותיו. "זה לא עניין של אמנים או אנשים פרטיים," כתב. "אין בי כל עוינות כלפי מי שמשתתף בתחרות. אבל כאשר הפער בין הערכים שהאירוויזיון מציג לבין ההחלטות שמתקבלות בפועל רק הולך וגדל - אי־אפשר להמשיך להתעלם מכך". בדבריו, נמו מבקש למסגר את ההחלטה שלו לא כמחאה אישית, אלא כביקורת מוסדית על האיגוד עצמו ועל מה שהוא רואה כסטייה מהעקרונות שעליהם מבוססת התחרות.
בהמשך המכתב אף החריף את הביקורת וכתב: "כאשר מדינות שלמות בוחרות לפרוש מהתחרות בגלל הסתירה הזו, זה צריך להדליק נורה אדומה. משהו עמוק השתבש". נמו מוסיף כי הוא מחזיר את הגביע "עד שהאירוויזיון יחזור ליישם את מה שהוא טוען לייצג". בכך, הוא הופך את המחווה לסמלית מצד אחד - אך גם לכזו שממשיכה להציב אותו בחזית המאבקים הפוליטיים סביב התחרות.
המהלך של נמו מצטרף לשורה של אמנים ואנשי תעשייה שבחרו להביע מחאה נגד ה-EBU בחודשים האחרונים, אך בניגוד לאחרים, הוא עושה זאת ממעמד של זוכה לשעבר - צעד שמעניק לדבריו הד ציבורי גדול במיוחד. גם השנה, סביב ההשתתפות הישראלית, נרשמו לא מעט פרסומים וקריאות להחרמות, אולם זהו אחד המקרים הבודדים שבהם זוכה אירוויזיון מבצע פעולה מוחשית כל כך. המכתב והחזרת הגביע הציתו דיון ער ברשתות החברתיות, וחיזקו את מעמדו של נמו כאחד הקולות הבולטים, ולעיתים גם השנויים במחלוקת, בשיח הפוליטי סביב התחרות.
הפרסום של נמו מתחבר גם להתבטאות בולטת נוספת שנשמעה בסוף השבוע, מצד אחד מסמליה הגדולים של התחרות: ג'וני לוגאן. לוגאן, שזכה שלוש פעמים באירוויזיון, פעמיים כזמר ופעם נוספת ככותב, ונחשב לדמות אהודה במיוחד בקרב חובבי התחרות, תקף בראיון לתקשורת האירית את עצם השתתפותה של ישראל השנה, אף שהנושא כבר הוכרע על ידי ה-EBU. לדבריו, איגוד השידור האירופי היה צריך לנהוג כפי שנהג במקרה של רוסיה ב־2022. "לתת להם במה לשדר עסקים כרגיל - זה בדיוק מה שלא צריך לקרות", אמר. לוגאן אף שיבח את רשת השידור RTÉ על החלטתה לפרוש מהתחרות מראש, וקרא למדינות נוספות להצטרף למחאה. גם אם מדובר במחווה סמלית בלבד, לטענתו, זהו "מסר הכרחי" מול מה שתיאר כ"התנהלות בלתי מתקבלת על הדעת" של ישראל.
ההתפתחויות סביב נמו ולוגאן משתלבות ברקע רחב יותר, שבו חמש מדינות כבר הודיעו שלא ייטלו חלק באירוויזיון 2026: ספרד, הולנד, אירלנד, סלובניה ואיסלנד. בהודעות שיצאו מגופי השידור של אותן מדינות נימקו כולן כי אינן יכולות להשתתף "במצב הקיים". המשמעות ברורה: תחרות 2026 צפויה להיות המצומצמת ביותר מאז הנהגת שיטת חצאי הגמר, עם 35 מדינות בלבד. אף שה־EBU ממשיך בהכנות כרגיל, קשה להתעלם מהאווירה המתוחה שמלווה את האירוויזיון השנה -שבב ומהעובדה שהוויכוח סביב השתתפותה של ישראל הפך לגורם משמעותי בעיצוב המפה האירופית של התחרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו